וַתֵּ֥לֶד עָדָ֖ה אֶת־יָבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י יֹשֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּמִקְנֶֽה׃
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
תניא אבא שאול אומר אף בגבולין עושין כך זכר למקדש אלא שחוטאין. אמר אביי ואיתימא רב נחמן בר יצחק תרגומא אנהרדעא. א״ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא אמריתו אמאי לא אתי משיחא והאידנא יומא דכפורי הוא ואיבעול כמה בתולות בנהדרעא א״ל הקב״ה מאי אמר א״ל (בראשית ד ז) (ד׳ כ׳) לפתח חטאת רובץ א״ל ושטן מאי אמר א״ל שטן ביומא דכפורי לית ליה רשותא לאיסטוני ממאי דאמר רמי בר חמא השטן בגמטריא שלש מאות וששים וארבעה הוי בהני אית ליה רשותא לאיסטוני ביומא דכפורי לית ליה רשותא:
בראשית רבה
ויולד לחנוך את עירד וגו' - אמר רבי יהושע בן לוי: כולן לשון מרדות הן. עירד, עורדן אני מן העולם. מחויאל, מוחן אני מן העולם. מתושאל, מתישן אני מן העולם. למך, מה לי ללמך ולתולדותיו? ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה. אמר רבי עזריה בשם ר' יהודה בר סימון: כך היו אנשי דור המבול עושין. היה אחד מהן לוקח לו שתים, אחת לפריה ורביה, ואחת לתשמיש. זו, שהיתה לפריה ורביה, היתה יושבת כאילו אלמנה בחיה (נ"א בחיי בעלה), וזו שהיתה לתשמיש, היה משקה כוס של עקרים, שלא תלד, והיתה יושבת אצלו מקושטת כזונה, הדא הוא דכתיב (איוב כד): רועה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב. תדע לך, שכן. שהרי הברור שבהן היה למך, ולקח ב' נשים, הדא הוא דכתיב: ויקח לו למך שתי נשים, שם האחת עדה, דעדה מיניה. ושם השנית צלה, שהיתה יושבת בצלו:
בראשית רבה
ותלד עדה את יבל וגו'. לשעבר היו מקנין להקדוש ברוך הוא במטמוניות, חזרו להיות מקנין אותו בפרהסיא, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ח): אשר שם מושב סמל הקנאה. ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופש כנור ועוגב, אדריכולין ובורבלין. וצלה גם היא ילדה את תובל קין. רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: זה תבל עבירתו של קין. קין הרג ולא היה לו במה להרוג, אבל זה, לוטש כל חורש נחושת וברזל. ואחות תובל קין נעמה, אמר רבי אבא בר כהנא: נעמה אשתו של נח היתה, למה היו קורין אותה נעמה? שהיו מעשיה נעימים. ורבנן אמרי: נעמה אחרת היתה, ולמה היו קורין אותה נעמה? שהיתה מנעמת בתוף, לעבודת כוכבים: