בראשית ד:כה מדרש: ספרי דאגדתא, אוצר מדרשים, פסיקתא דרב כהנא ורות רבה (לרנר)

[אסתר א, ב] בימים ההם כשבת המלך אחשורוש. זש"ה והוא מהשניא עידניא וזימניא (דניאל ב כא), מתחילתו של בריאת העולם הבכורות היו מקריבין, והן היו נוטלין את הגדולה, וכן את מוצא כשהרג קין את הבל, לא נבנה העולם מהם, וניתנה הגדולה לשת, שנאמר כי שת לי אלהים זרע אחר (בראשית ד כה), ונתן שת לאנוש, ואנוש לקינן עד נח, ונח נתן את הגדולה לשם, ושם היה לו שני בנים, ולא נתן את הגדולה לא ראשון ולא לשני, שכן הוא אומר בני שם עילם ואשור (בראשית י כב), ונתן את הגדולה לארפכשד, שהיה עומד אברהם ממנו, ונתן אברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב נתן את המלכות ליהודה, ויהודה נתן לבנו לפרץ, עד שהגיע לצדקיהו, כיון שגלה צדקיהו נטל נבוכדנצר המלכות ממנו, אמר הקב"ה כל ימים שהיה המלכות ביד בניי, הייתי מגלגל עמהם, זה עומד רשע, וזה עומד צדיק, זה לווה וזה פורע, עכשיו שניטלה מלכות מבניי, תחזור לבית אביה, עילם היה בכורו של שם, ובשביל ישראל נטלה מלכות מארפכשד שהן מבני בניו, ותחזור מלכות לעילם שהיתה שלו, שנאמר כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה, ואין שושן אלא עילם, שנאמר ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה (דניאל ח ב). ד"א בימים ההם. כשעלה נבוכדנצר והחריב את בית המקדש, והגלה את צדקיהו ואת ישראל לבבל, העלה הכסא שעשה שלמה המלך בחכמתו, שנאמר ויעש המלך כסא שן גדול וגו' (מ"א י יח), מכובש באבנים טובות ומרגליות, ושש מעלות היו לכסא, וכל מעלה ומעלה (וכו' כדלעיל) [מכובשת באבנים טובות ומרגליות (הם) [מהם] לבנות ירקרקות ואדמדמות, ויש בהם בזכוכית טובה קריסטאלי, ואילני תמרים היו מקיפין לכסא, מכוסין בבגדי שש לבן, ועל ראשיהם טווסין של שן מכוונים כנגד גפי נשרים, ושני אריות של זהב היו עומדים על מעלה ראשונה, ושני עמודים של שיש היו עומדים על ראש האריות, ושני גפנים של זהב עומדות משני צדי הכסא, ומצילות על ראשי העמודים, ושני אריות של זהב חלולים היו עומדות כנגד הראשון, והיו מלאים כל מיני בשמים, שהיו זולפים בשמים, כשהיה המלך שלמה עולה, ושני קתדראות של זהב היו משני צדדי הכסא, אחד לכהן גדול ואחד לסגן, (נ"א אחד לגד החוזה ואחד לנתן הנביא), ושבעים קתדראות מקיפין לכסא של שבעים זקנים סנהדרי ישראל, וכשהיה המלך שלמה עולה לכסא, היה נותן רגלו על מעלה חוזר גלגל של מנגנון, ארי פושט ידו על ימין, הנשר פושט ידו על שמאל, והמלך נשען עליהם ועולה, כך היה עושה על כל מעלה ומעלה, וכשהיה עולה לראש הכסא, הנשרים פורשים גפיהם, ועולים במנגנין, והיו מכסין למעלה על ראשו של מלך, ויונה של זהב יורדת מן העמוד במנגנין, ופותחת הארון ולוקחת ס"ת, ונותנת לתוך ידו של מלך, לקיים מה שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, וכשהיה הכהן גדול והזקנים שואלים בשלום המלך, יושבים מימינו ומשמאלו, ודנין עמו הדין, וכשמעלים את העד לפני שלמה, היו מנגנות פוקעים, גלגלות חוזרים, אריות נוהמין, נשרים פורחין, טווסין רצין, ולמה לחטוף לבם של עדים, בשביל שיעידו אמת, וכשהגלוהו נבוכדנצר רצה לישב עליו ולדון את צדקיהו ברבלתה, באותה שעה אמרו ישראל נתקיים עלינו מה שנאמר ואויבינו פלילים, ולא היה יודע מנגנון, פרש רגלו פקע תנין של כסף, שהיה חוזר בתוך המנגנון, והכה אותו על יריכו של שמאל, והיה מצטער ממנה עד יום מותו, [וי"א פרעה נכה שבה אותו מירושלים והביאו למצרים ובקש לעלות ולישב עליו והכה אותו הארי על ירכו, והיה צולע, לפיכך נקרא פרעה נכה]. וכשהחריב נבוכדנצר הרשע את ירושלים ובא לכבוש את מצרים, מצא הכסא שם, ונטלו והוליכו לבבל לישב שם, והכישו הארי ונפל ממנו, וכה"א איך נפלת משמים, וכי משמים נפל, אלא שבקש לישב על הכסא של מי שנתנה לו חכמה מן השמים. וכשמלך דריוש, והחריב את בבל, נטל את הכסא והביאו למדי, ולא ישב אדם עליו, וכשמלך אחשורוש שלח והביא חכמים ממצרים לעשות כדמות הכסא, ולא יכלו לעשות, ועשו לשמו כסא אחר, לכך נאמר כשבת המלך אחשורוש על כסא וגו'].

ומחץ פאתי מואב, אמר ר׳ הונא בשם ר׳ לוי מלמד שהיו ישראל מקובצין בגליל העליון ויצפה עליהם שם משיח בן יוסף מתוך הגליל, והם עולים משם וכל ישראל עמו לירושלם, לקיים מה שנאמר ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו (דניאל י״א), והוא עולה ובונה את בית המקדש ומקריב קרבנות והאש יורדת מן השמים, והוא מוחץ כל אומות העולם, ויבא על ארץ מואב והורג את חציה והשאר הוא שובה אותו בשביה ומעלים לו מס, ועושה באחרונה שלום עם מואב שנאמר ושבתי את שבות מואב (ירמיה מ״ח), וישבו ארבעים שנה לבטח אוכלים ושותים ובני נכר אכריכם וכרמיכם. וקרקר כל בני שת, שהוא מקרקר כל או״ה שנקראים בשם שת שנאמר כי שת לי אלהים זרע אחר (בראשית ד׳). ואחרי כל זאת שומע גוג ומגוג ועולה עליהם שנאמר יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה׳ ועל משיחו (תהלים ב׳), והוא נכנס והורג אותו בחוצות ירושלם, שנאמר והיתה עת צרה (דניאל י״ב) וישראל רואים כך ואומרים אבד משיח ממנו ושוב לא ישוב משיח אחר, וסופדים עליו ארבע משפחות שנאמר וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד (זכריה י״ב), והקב״ה יוצא ונלחם עמם שנאמר ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם וההרים ימושו והגבעות תמוטנה והר הזיתים יבקע מחציו (שם), והקב״ה יורד עליו וישראל נסים ונמלטים שנאמר ונסתם גיא הרי (שם) ושם תהיה המגפה, וישראל גולים אח״כ למדברי אגמות לרעות במלוחים שרשי רתמים מ״ה יום, וענני כבוד מקיפין אותם ושם ישראל יהיו נחבאים, וכל מי שיש בלבו הרהור רע על הקב״ה העננים משליכין אותו ואו״ה הורגין אותו. ומישראל הרבה יצאו אל או״ה ואותם לא יהיה להם חלק עם ישראל לעוה״ב, אבל אותם העתידים להתענות במלוחים מ״ה יום לקץ מ״ה יום בת קול אומרת להם רדו לבבל שנאמר ובאת עד בבל שם תנצלי (מיכה ד׳), ובת קול מפוצצת שנית לכו לאדום ועשו שם נקמתי שנאמר ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל (יחזקאל כ״ה), וישראל באין לרומי ובת קול יוצאת שלישית עשו בה כאשר עשה יהושע ביריחו, והם סובבים את העיר ותוקעים בשופרות, ובפעם השביעית מריעים תרועה שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד, ונפלה חומת העיר והם נכנסים בתוכה ומוצאין את בחוריה מתים ברחובותיה, שנאמר לכן יפלו בחוריה ברחובותיה וגו׳ (ירמיה מ״ט), ואח״כ הם קובצים את כל שללה וישראל מבקשים את אלהיהם ואת דוד מלכם, ומיד נגלה אליהם מלך המשיח, והוא אומר להם אני הוא מלך המשיח, שהייתם מחכים עליו, והוא אומר להם שאו את הכסף ואת הזהב והם נושאים אותם ועולים שנאמר שפעת גמלים תכסך (ישעיה ס׳). ובת קול רביעית יוצאת ואומרת קול קורא במדבר (שם מ׳), ובת קול חמישית יוצאת ואומרת לא יהיה שם אריה (שם ל״ה), ובת קול ששית אומרת אתן במדבר ארז שטה והדס (שם מ״א), ובת קול שביעית מכרזת ואומרת נחמו נחמו עמי (שם מ׳), ואליהו מבשר לישראל מלך אלהיך (שם נ״ב), ובת קול שמינית מכרזת ואומרת דברו על לב ירושלם (שם מ׳) בת קול תשיעית אומרת פתחו שערים ויבא גוי צדיק (שם כ״ו), ובת קול עשירית אומרת שאו שערים ראשיכם (תהלים כ״ד). ויחיו המתים שנאמר יחיו מתיך נבלתי יקומון (ישעיה כ״ו), ואז יתקבצו הגליות שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ואז יתקיים דרך כוכב מיעקב, וכן יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיתקיים פסוק זה ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל וגו׳ (שם י״א) בימינו ובימי כל ישראל.

[ב] רבות עשיתה י"י אלהי נפלאתיך ומחשבתיך וג' (תהלים מ:ו). ר' חננה בר פפא או' תרתי. כל נפלאות ומחשבות שחשבתה כדי שיקבל אבינו אברהם את המלכיות. אלינו (שם), בשבילנו, כדי שנעמוד בעולם. שמעון בר אבא בשם ר' יוחנן ארבעה דברים הראה הקב"ה לאבינו אברהם, תורה, וקרבנות, גיהנם, ומלכיות. תורה, ולפיד אש (בראשית טו:יז). קרבנות, ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת וג' (שם טו:ט). גיהנם, תנור עשן (שם טו:יז). מלכיות, והנה אימה חשכה גדולה וג' (שם טו:יב). א' לו הקב"ה לאבינו אברהם כל זמן שבניך מתעסקין בשתי' הן ניצולין משתים, כל זמן שבניך מתעסקין בתורה ובקרבנות הם ניצולין מגיהנם וממלכיות. ועתיד בית המקדש ליחרב וקרבנות ליבטל, במה את רוצה שירדו בניך, בגיהנם או במלכיות, ר' חננא בר פפא אברהם בירר לו את המלכיות. ומה טעמא, אם לא כי צורם מכרם וי"י הסגירם (דברים לב:ל), ואין צורם אלא אברהם שנ' הביטו אל צור חוצבתם (ישעיה נא:א). וי"י הסגירם (דברים שם), שהסכים הקב"ה עמו. ר' ברכיה בשם ר' לוי כל אותו היום היה אברהם יושב ותמה בלבו ואומר לאיזו מהם גבור, לגיהנם או למלכיות, זו קשה מזו. א"ל הקב"ה, אברהם עד מתי את יושב ותמה בלבך, פסוק הדה מלכיא מליבך. הד' דכת' ביום ההוא כרת י"י את אברהם ברית לאמר (בראשית טו:יח), מה הוא לאמר, ר' חננא בר פפא א' אברהם בירר לו את המלכיות. באנו למחלוקת ר' יודן ור' אידי, ר' חמא בר חנינא זקן אחד או' בשם ר', הקב"ה בירר לו את המלכיות. הד' היא דכת' הרכבת אנוש לראשינו באנו באש ובמים (תהלים סו:יב), כאלו באנו באש ובמים. ר' חננא בר פפא א' חורי. ר' חננא א' כל נפלאות ומחשב' שחשבתה כדי שיהא אדם ניזקק לביתו, מה טעמ', וידע אדם עוד את אשתו וג' (בראשית ד:כה), מה הוא עוד, שניתוסף לו תאוה על תאותו. לשעבר אם לא היה אדם רואה לא היה מתאוה, ועכשו בין הוא רואה ובין שאינו רואה הוא מתאוה. ר' אבא בר יודן בשם ר' אחא רמז לפרגמטיוטין ולמפרשי הים שיהיו נזכרין ובאין לבתיהן. ר' סימון א' כל נפלאות ומחשבות שחשבת כדי שלא יקבלו אומות העו' את תורתך. והלא כבר גלוי וידוע לפני' שאין מקבלין אומות העולם את תורתך, ולמה נראית כמחזיר עליהם, בשביל לכפול לנו מתן שכרינו. דא' ר' סימון בחשבונותיך אלינו, שכל אותן שני אלפים וארבע מאות וארבעים ושמנה שנה עד שלא יצאו ישר' ממצרים היה הקב"ה יושב ומחשב חשבונות ומעבר עיבורין ומקדש את השנים ומחדש חדשים, וכיון שיצאו ישר' ממצרים מסרן להם, הד"ה דכת' ויאמ' י"י אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר (שמות יב:א), מהו לאמר, אמר להם מיכן והלך הרי הן מסורין לכם, החדש הזה לכם (שם יב:ב).