בראשית ז:טז מדרש: מדרש שכל טוב, אגדת בראשית, מדרש תנחומא ותנחומא בובר

כי סגר עליהם המדבר. מגדול וחירות שהן מקומות שלנו משני צדדיהם, והים מלפניהם, ואנו מאחריהם, ואם יפנו ללכת למדבר כבר יודיעני כי סגר עליהם המדבר מללכת בו מפני חיות רעות שבו, ואין סגירה אלא חיה רעה, וכה"א אלהים שלח (מלאכו) [מלאכיה] וסגר פום אריוותא (דניאל ו כג), וכתיב ויסגור ה' בעדו (בראשית ז טז), ואמרינן אלו חיות רעות שסיבבו את התיבה להציל את נח מפני הרפאים שביקשו להפכה, ודומה למלת נבוכים ויתאבכו גאות עשן, (ישעי' ט יז), נבוכו עדרי צאן (יואל א יח), מטורפין הם עדרי צאן, כי אין להם מרעה מפני הבצורת, והעיר שושן נבוכה (אסתר ג טו), מעורבבת אין היכר בין קול השמחה ובין קול הצעקה, וכן תרגם אונקלוס מערבלין במערבלא, וכן בדברי רבותינו מירבל הוא דרבל, אלמא נבוכים נבוכו ונתאבכו נבוכה ב' כ' שתיהן יסוד התיבה, וכולן לשון עירבוב וטירוף:

[ג] ד"א ויזכור אלהים את נח. זש"ה יודע צדיק נפש בהמתו וגו' (משלי יב י), יודע צדיקו של עולם נפש אפילו בהמתו, אפילו כשהוא כועס, אין מידתו של הקב"ה כמידת בשר ודם, בשר ודם בשעה שמדינה סורחת עליו, שולח עליה לגיונות להחריבה, והוא עושה בה אנדרולומוסיא (פי' הריגת אנשים) והורג טובים ורעים, ואין שם לומר פלוני כשר הניחו אותו, אלא הורגין את הכל, אבל הקב"ה אינו כן, אלא הדור מכעיסין [אותו] והוא מרחם עליהם, ואין שם אלא צדיק אחד יודע הוא בו ומצילו, שנאמר יודע צדיק נפש בהמתו, וכן הוא אומר טוב ה' למעוז ביום צרה וגו' (נחום א ז), ורחמי רשעים אכזרי (משלי שם), אלו אנשי דור המבול שהיו אכזרים יותר מדאי. אמרו רבותינו בשעה שעלה עליהן כל התהום, דכתיב נבקעו כל מעיינות וגו' (בראשית ז יא), והיו רואין את המעיינות עולות עליהן, מה היו עושים, הי' להם בנים מרובין, והי' כל א' וא' מהם נוטל את בנו ונותנו על התהום, וכובש עליו טלאין, ועלו עליהם (את) המים. ושוב היו המים מתגברין, והי' נוטלים בניהם אחרים ונותנים על התהום, ראה ורחמי רשעים אכזרי. ומניין שהיו עושין כך, שכן איוב אומר ישכחהו רחם וגו' (איוב כד כ), לא (זכר) [נזכר] הרחים שלו שהי' בניו, ומה עשה להן הקב"ה הוריד עליהן מבול מלמעלה ושברן, דכתיב ותשבר כעץ עולה. (שם שם). א"ר ברכיה קשים הי' יותר מדאי, ובעלי קומה הי', ואילולי שפרע מהן מלמעלה, לא היה יכול להן, שנאמר אם לא נכחד קימנו וגו' (שם כב כ), מהו כך אלא כשראה הקב"ה שלא מתו בתהומות שלמטה, הוריד עליהן אש מלמעלה ושרפן, דכתיב ויתרם אכל אש (שם שם), כיון שהיו רואין את עצמם אבודין, היו מבקשין להפוך את התיבה. מה עשה להן הקב"ה, הקיף את האריות והי' הורגין אותם ואוכלין אותם, שנאמר ויסגור ה' בעדו (בראשית ז טז), ואין סגירה אלא אריות, שנאמר אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא (דניאל ו כג). סליק.

כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא נִשְׁטְפוּ קוֹמָתָן בִּתְהוֹמוֹת שֶׁלְּמַטָּן, הוֹרִיד עֲלֵיהֶם אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתְרָם אָכְלָה אֵשׁ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָפַךְ עֲלֵיהֶם הָעוֹף וְהַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה וְהֵן גִּוְּעוּ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ וְגוֹ', בַּמֶּה, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה. כֵּיוָן שֶׁהָיוּ רוֹאִין עַצְמָן שֶׁהֵן אוֹבְדִין, הָיוּ מְבַקְשִׁין לַהֲפֹךְ אֶת הַתֵּבָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִקִּיף אֶת הַתֵּבָה אֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ. וְאֵין וַיִּסְגֹּר אֶלָּא אֲרָיוֹת, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא (דניאל ו, כג).