בראשית טז:ח מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ובראשית רבה

א״ל רבא לרבה בר מרי מנא הא מלתא דאמרי אינשי חבריך קרייך חמרא אוכפא לגביך מוש א״ל דכתיב (בראשית טז ח) ויאמר הגר שפחת שרי וגו׳ ותאמר מפני שרי גברתי וגו׳:

לב אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַבָּה בַּר מָרִי: מְנָא הָא מִלְּתָא (דאמרי אינשי) דְּאָמוּר רַבָּנָן]: חַבְרִיךְ קַרְיָיךָ 'חַמְרָא', אֻכְּפָא לְגַבִּיךְ מוּשׁ. אָמַר לֵיהּ: דִּכְתִיב: (בראשית טז) "וַיֹאמַר: הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי וְגוֹ', וַתֹּאמֶר: מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי" וְגוֹ'.

וימצאה מלאך ה' על עין המים וגו', באורחא דחלוצה. ויאמר הגר שפחת שרי, מתלא אמר: אם אמר לך חד, אוניך דחמר! לא תיחוש. תרין, עביד לך, פרוכי. כך, אברם אמר: הנה שפחתך בידך. המלאך אמר: הגר שפחת שרי. ותאמר: מפני שרי גברתי, אנכי בורחת. ויאמר לה מלאך ה': שובי אל גברתך והתעני וגו'. ויאמר לה מלאך ה': הרבה וגו'. כמה מלאכים נזדווגו לה? ר' יוסי בר חנינא אמר: חמשה, בכל מקום שנאמר אמירה מלאך. רבנן אמר: ארבעה, בכל מקום שנאמר מלאך. אמר רבי חייא: בוא וראה כמה בין ראשונים לאחרונים. מנוח אמר לאשתו (שופטים יג): מות נמות כי אלהים ראינו. והגר שפחת שרי רואה ה' מלאכים בזה אחר זה, ולא נתייראה מהם. אמר רבי חייא: ציפרנן של אבות, ולא כריסן של בנים. אמר רבי יצחק: (משלי לא) צופיה הליכות ביתה בני ביתו של אבינו אברהם צופים היו, והיתה רגילה בהם: