בראשית טז:י מדרש: שמות רבה, מדרש שכל טוב, מדרש לקח טוב ובראשית רבה

ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי - הדא הוא דכתיב (איוב יא, יא): כי הוא ידע מתי שוא, ידע הקדוש ברוך הוא העם המתים על השוא, לעשותו. דבר אחר: ידע הקדוש ברוך הוא העם העתידים לעשות שוא ונהרגים, כמה דתימא (ישעיה ג, כה): מתיך בחרב יפולו, אלא (איוב שם, שם): וירא און ולא יתבונן. כיצד? אתה מוצא בשעה שיצאה הגר מביתו של אברהם היא ובנה, מה כתיב (בראשית כא, טו-טז): ויכלו המים מן החמת ותלך ותשב לה מנגד. אמר רבי ברכיה: התחילה מטחת דברים כלפי מעלה. אמרה: רבון העולמים! אתמול אמרת לי (שם טז, י): הרבה ארבה את זרעך, והיום הוא מת?! מיד, (שם כא, יז): ויקרא מלאך אלהים אל הגר. אמר רבי סימון: בקשו מלאכי השרת לקטרגו. אמרו לפניו: רבון העולמים! אדם שעתיד להמית בניך בצמא, אתה מעלה לו את הבאר?! נאה להעלות לששים רבוא, שהן עתידין לומר לפניך, (שמות טו, ב): זה אלי ואנוהו. אמר להם: עכשיו צדיק הוא או רשע? אמרו לפניו: צדיק הוא! אמר להם: איני דן את האדם אלא בשעתו. לכך כתיב (איוב יא, יא): וירא און ולא יתבונן. וכן כשהיו ישראל במצרים, ראה הקדוש ברוך הוא מה שעתידין לעשות, הדא הוא דכתיב: ויאמר ה' ראה ראיתי, ראיתי לא נאמר, אלא ראה ראיתי. אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה! אתה רואה ראייה אחת, ואני רואה שתי ראיות. אתה רואה אותן באין לסיני ומקבלין תורתי, ואני רואה אותן מקבלין תורתי, זהו ראה. ראיתי, זו ראיית מעשה העגל, שנאמר (שמות לב, ט): ראיתי את העם הזה, כשאבא לסיני ליתן להם את התורה, אני יורד בטטראמולי שלי, שהן מתבוננים בי ושומטים אחד מהן ומכעיסים אותי בו, אף על פי כן, איני דנם לפי המעשים העתידין לעשות, אלא לפי הענין דהשתא. כי שמעתי את צעקתם אף על פי שידעתי מכאוביו, שעתידים לעשות. הוי, ראה ראיתי. מהו כי ידעתי את מכאוביו? יודע אני כמה עתידים להכאיבני במדבר, כמה דתימא (תהלים עח, מ): כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון, ואף על פי כן איני נמנע מלגאלם. אמר רבי שמואל בר נחמן: הדבר הזה שפט עתניאל בן קנז לפני הקדוש ברוך הוא. אמר לפניו: רבון העולם! כך הבטחת את משה, בין עושין רצונך, בין לא עושין רצונך אתה גואלם, שנאמר (שופטים ג, י): ותהי עליו רוח ה' וישפוט את ישראל, לכך כתיב: כי ידעתי את מכאוביו, אף על פי כן אני גואלם:

ותשא את קולה ותבך. א"ר ברכי' היתה מטחת דברים כלפי מעלה אמרה אתמול אמרת הרבה ארבה את זרעך (בראשית טז י), ועכשיו הוא מת בצמא וזה שאמר דוד המלך ע"ה משיח ה', נודי ספרת אתה שימה [דמעתי] בנאדך הלא בספרתך (תהלים נו ט), פי' נודי ספרת אתה וגזרת כמה ימים אתה גולה שימה דמעתי רצוי' לפניך, כדמעות בעלת נוד המים. ואם בשביל שהיתה גיורת היתה חביבה לפניך, כי גר אנכי עמך (שם לט יג), נמצא מוכח גם מכאן שהחמת נוד הוא:

ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם. בוא וראה בכל מקום נאמר [מלאך ה'], וימצאה מלאך ה׳ (בראשית טז ז), ויאמר לה מלאך ה׳ (שם שם ט), ויאמר לה מלאך ה׳ (שם שם י), וירא מלאך ה׳ אליו (שמות ג ב), וכאן כתוב מלאך האלהים, זו שאילה שאל ר׳ נתן את ר׳ שמעון בן יוחי, ואמר לו אין אלהים בכל מקום אלא דיין, מגיד הכתוב שהיו ישראל נתונים בדין באותה שעה, אם להנצל אם להאבד עם המצריים.