בראשית טז:יב מדרש: שמות רבה, מדרש תנחומא, אוצר מדרשים ומדרש לקח טוב

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו - הדא הוא דכתיב (משלי יג, כד): חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר. בנוהג שבעולם, אדם שאומר לו חברו: פלוני הכה לבנך, יורד עמו עד לחייו. ומה תלמוד לומר: חושך שבטו שונא בנו?! ללמדך, שכל המונע בנו מן המרדות, סוף בא לתרבות רעה ושונאהו. שכן מצינו בישמעאל, שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רדהו ויצא לתרבות רעה ושנאהו, והוציאו מביתו ריקם. מה עשה ישמעאל כשהיה בן חמש עשרה שנה? התחיל להביא צלם מן השוק והיה מצחק בו ועובדו כמו שראה מאחרים, מיד (בראשית כא, ט): ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק וגו', ואין מצחק אלא עבודת כוכבים, כמה דאת אמר (שמות לב, ו): ויקומו לצחק, מיד (בראשית שם, י): ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה, שמא ילמד בני אורחותיו, מיד (שם שם, יא): וירע הדבר מאד בעיני אברהם וגו', על שיצא לתרבות רעה. (שם שם, יב): ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך וגו', מכאן אתה למד, שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות, מיד, (שם שם, יד): וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים, ללמדך, שהיה שונא לישמעאל על שיצא לתרבות רעה, ושלחו הוא ואמו הגר ריקם, וטרדו מביתו על כך. וכי תעלה על דעתך, שאברהם שכתוב בו (שם יג, ב): ואברהם כבד מאד במקנה וגו', היה משלח אשתו ובנו מביתו ריקם, בלא כסות ובלא מחיה?! אלא ללמדך, כיון שיצא לתרבות רעה, לא נפנה עליו. מה היה סופו? כשגרשו ישב בפרשת דרכים והיה מלסטם את הבריות, שנאמר (שם טז, יב): והוא יהיה פרא אדם. כיוצא בו (שם כה, כח): ויאהב יצחק את עשו, לפיכך יצא לתרבות רעה, על אשר לא רדהו, כמו ששנינו: חמש עברות עבר עשו הרשע באותו היום: בא על נערה המאורסה והרג את הנפש וכפר בתחית המתים וכפר בעיקר וביזה את הבכורה ועוד, שתאב מיתת אביו, וביקש להרוג את אחיו, שנאמר (שם כז, מא): יקרבו ימי אבל אבי וגו', וגרם ליעקב לברוח מאבותיו, והלך אף הוא אצל ישמעאל, ללמוד ממנו תרבות רעה ולהוסיף על נשיו, שנאמר (שם כח, ט): וילך עשו אל ישמעאל. כיוצא בו דוד, שלא יסר לאבשלום בנו ולא רדהו, יצא לתרבות רעה ובקש להרוג את אביו, ושכב עם פילגשיו, וגרם לו לילך יחף והוא בוכה, ונפלו מישראל כמה אלפים וכמה רבבות, וגרם לו דברים קשים הרבה, שאין להם סוף, דכתיב (תהלים ג, א): מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, מה כתיב אחריו (שם שם, ב): ה' מה רבו צרי וגו', וקשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם, ממלחמת גוג ומגוג, דאילו במלחמת גוג ומגוג, כתיב (שם ב, א): למה רגשו גוים ולהלן כתיב: ה' מה רבו צרי. וכיוצא בו עשה דוד באדוניה, שלא רדהו ביסורין, ולא גער בו, ולפיכך יצא לתרבות רעה, דכתיב (מ"א א, ו): ולא עצבו אביו מימיו. (שם שם, שם): ואותו ילדה אחרי אבשלום. והלוא אבשלום בן מעכה ואדוניהו בן חגית מהו ואותו ילדה אחרי אבשלום?! אלא, מתוך שיצא לתרבות רעה ולא רדהו אביו, וכתיב באדוניהו: ולא עצבו אביו מימיו, אף הוא יצא לתרבות רעה, לפיכך כתיב: ואותו ילדה אחרי אבשלום. (משלי יג, כד): ואוהבו שחרו מוסר, זה הקדוש ברוך הוא, על שאהב את ישראל, דכתיב (מלאכי א, ב): אהבתי אתכם אמר ה', שהוא מרבה אותן ביסורין. אתה מוצא שלוש מתנות טובות, נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולם לא נתנם להם, אלא על ידי יסורין: התורה וארץ ישראל וחיי העולם הבא התורה, דכתיב (תהלים צד, יב): אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל, דכתיב (דברים ח, ה): וידעת עם לבבך וגו'. מה כתיב אחריו? (שם שם, ז): כי ה' אלהיך מביאך וגו'. העולם הבא, דכתיב (משלי ו, כג): כי נר מצוה ותורה אור וגו'. וכל המיסר את בנו, מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו, שנאמר (שם כט, יז): יסר בנך וינחך וגו', ואומר (שם יט, יח): יסר בנך, כי יש תקוה ומוסיף עליו אהבה, שנאמר: ואוהבו שחרו מוסר, לפי ששחרו מוסר, לכך אוהבו. אתה מוצא, שאברהם יסר את יצחק בנו, ולמדו תורה, והדריכו בדרכיו, דכתיב באברהם (בראשית כו, ה): עקב אשר שמע אברהם בקולי, וכתיב (שם כה, ט): ואלה תולדות יצחק בן אברהם, ללמדך, שהיה דומה לאביו בכל דבר: בנוי, בחכמה, בעושר, ובמעשים טובים. תדע לך, שבן שלושים ושבע שנה היה כשעקדו אביו, וכתיב (שם כד, א): ואברהם זקן בא בימים, ועקדו וכפתו כשה ולא נמנע, לפיכך (שם כה, ה): ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק הוי, ואוהבו שחרו מוסר. כיוצא בו היה יצחק משחר מוסר ליעקב, שלמדו יצחק תורה, ויסרו בבית תלמודו, שנאמר (שם שם, כז): ויעקב איש תם וגו'. ולמד מה שלמדו אביו, ואחר כך פרש מאביו, ונטמן בבית עבר ללמוד תורה, לפיכך זכה לברכה וירש את הארץ, שנאמר (שם לז, א): וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. ואף יעקב אבינו יסר את בניו ורדה אותם ולמדם דרכיו, שלא היה בהם פסולת, שכן כתיב: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו', השוון כולם ליעקב, שכולם צדיקים כיוצא בו היו, הוי, ואוהבו שחרו מוסר:

וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ, שֶׁאַבְרָהָם שֶׁכָּתוּב בּוֹ וְאַבְרָהָם כָּבֵד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב (בראשית יג, ב), הָיָה מְשַׁלֵּחַ אִשְׁתּוֹ וּבְנוֹ מִבֵּיתוֹ רֵיקָם בְּלֹא כְּסוּת, בְּלֹא מָזוֹן, בְּלֹא כֶּסֶף, בְּלֹא בְּהֵמָה? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, לֹא נִפְנָה אֵלָיו. אִם כֵּן, מַהוּ וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ (בראשית כא, יא) ? שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה. אַתָּה מוֹצֵא, כְּשֶׁגָּדַל יִשְׁמָעֵאל, יָשַׁב בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וְהָיָה מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל. (בראשית טז, יב).

ט״ו) אמרו חכמים שנבראת התורה קודם שנברא העולם אלפים שנה, שנאמר ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו, שכבר מצינו שיומו של הקב״ה אלף שנה, שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור. והיתה התורה מתרעמת לפני הקב״ה ואומרת, למה נבראתי אלפים שנה קודם שנברא העולם, האם לא תתנני לבני אדם? אמרו לה מלאכי השרת, אנו מעכבים על ידך כי בני אדם עתידים לחטוא בך וע״כ מוטב שתהא עמנו. (אין זה תירוץ על שאלת התורה מפני מה נבראה אלפים שנה קודם הבריאה, כי אז טרם נבראו המלאכים ואפשר שחסרה פה תשובת הקב׳׳ה, ועכוב המלאכים היה בזמן מתן תורה). באותה שעה היתה התורה משחקת לפני ה׳ שנאמר משחקת לפניו, והיה הקב״ה אומר למלאכים התורה משחקת עליכם לומר תורה למה לכם וכי ממצרים יצאתם, משועבדים הייתם לפרעה, אכילה ושתיה יש לכם, דבר טמא יש ביניכם, ולמה אתם מבקשים את התורה? אין לכם צורך לקבל את התורה, אלא לאדם שמקבל טומאה צריך לכפר עליו ולתקן אותו ולטהר את נפשו. מיד שתקו כולם עד שבא משה ונצחם בתשובה זו ונתן את התורה לישראל בשמחה. וקודם שנתן תורה לעמו ישראל בא הקב״ה אל כל אומה ולשון ליתן להם את התורה כדי שלא ליתן להם פתחון פה לעתיד לבא לומר אם אירע לנו הקב"ה ליתן לנו את התורה היינו מקבלים אותה. הלך אצל בני עשו אמר תקבלו את התורה? אמרו לו מה כתיב בה? אמר להם לא תרצח, ענו כלם ואמרו וכי ברכה שנתברך עשו אבינו תרצה לעקור אותה ממנו דכתיב על חרבך תחיה, אין אנו רוצים לקבלה. הלך אצל בני לוט (עמון ומואב), אמר להם תקבלו את התורה? אמרו מה כתיב בה? אמר להם לא תנאף, אמרו מניאוף באנו, אין אנו רוצים לקבלה. ועוד הלך אצל בני ישמעאל אמר להם תקבלו את התורה? אמרו לו מה כתיב בה? אמר להם לא תגנוב, אמרו וכי ברכה שנתברך בה ישמעאל אבינו אתה רוצה לעקור ממנו דכתיב ידו בכל ויד כל בו, אין אנו רוצים לקבל תורתך. מיד חזר הקב״ה על כל או״ה ולא רצו לקבלה, ואח"כ בא אצל ישראל, אמר להם תקבלו את התורה, אמרו לפניו מה כתיב בה, אמר להם שש מאות ושלש עשרה מצות. אמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע. מיד ירדו מאה ועשרים רבוא מלאכים וקשרו לכל אחד ואחד שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, וקבלו את התורה בשמחה, וכשנתן את התורה לישראל, אמר להם תנו לי ערבים שתקיימו אותה. אמרו לפניו, הנה אברהם הוא יהיה ערב בעדנו, אמר להם מחויב הוא עבור ישמעאל שעתיד להרוג את בני בצמא. אמרו לו הרי יצחק, אמר להם מחויב הוא לי על שאהב את עשו שונאי. אמרו לו הנה יעקב, אמר להם חייב הוא לי על שלא השלים נדרו בבואו מפדן ארם. אמרו לפניו הרי בנינו, מיד אמר הקב״ה תנו לי אותן ערבים ואני מקבלם, מיד הביאו בני ישראל את נשיהם עם יונקי שדים ונשיהם מעוברות ועשה הקב״ה בטניהם כזכוכית והם מדברים עמו, אמר להם ראו שאני רוצה ליתן תורה לאבותיכם ואתם ערבים בשבילם שיקיימוה, אמרו לו הן, אמר להם אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך, אמרו לו הן; לא יהיה לך אלהים אחרים, אמרו לו לאו; אמר להם לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא, אמרו לו לאו, וכן היו עונין אותו על הן הן ועל לאו לאו. ומנין שמעוברים שבמעי אמן ומפי יונקים נתיסדה התורה, שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז ואין עוז אלא תורה שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן. וכשראה הקב״ה את ישראל שבכל לבם היו מכוונים ומרוב אהבה היו ממהרים לקבל התורה, שבחם ואשרם, שנאמר אשריך ישראל מי כמוך.