בראשית ט:א מדרש: מדרש אגדה, מדרש תנחומא, תנחומא בובר ומדרש תהילים

ויברך אלהים את נח ואת בניו. במה ברכם, בפריה ורביה, שימלאו את הארץ, לפי שהעולם חרב מבני אדם, לכך הוצרכו לברכה זו:

וְזֹאת הַבְּרָכָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חַיִל וְגוֹ' (משלי לא, כט). זוֹ בִּרְכָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁהֲרֵי הָאָבוֹת רִאשׁוֹנִים בֵּרְכוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֶת דּוֹרוֹ, וְלֹא הָיְתָה בָּהֶן כְּבִרְכָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. שֶׁהֲרֵי נֹחַ בֵּרֵךְ אֶת בָּנָיו וְהָיָה בָּהּ מַחֲלֹקֶת, שֶׁבֵּרֵךְ אֶחָד וְקִלֵּל אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ (בראשית ט, כז). יִצְחָק בֵּרֵךְ אֶת יַעֲקֹב וְהָיְתָה בְּבִרְכָתוֹ קְטָטָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם (שם כח, ד). וְאָמַר לְעֵשָׂו, בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה (שם כז, לו), דִּכְתִיב: וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו (שם פסוק מא). יַעֲקֹב בֵּרֵךְ אֶת הַשְּׁבָטִים וְהָיְתָה בָּהֶם קְטָטָה, שֶׁהוֹכִיחַ רְאוּבֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: פַּחַז כַּמַּיִם (שם מט, ד). וְכֵן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי. וּמִנַּיִן לָמְדוּ הָאָבוֹת לְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְדוֹרוֹ. מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, בֵּרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: זָכָר וּנְקֵבָה וְגוֹ' וַיְבָרֵךְ אוֹתָם (בראשית א, כז-כח). וְהָיָה מִתְנַהֵג בַּבְּרָכָה עַד שֶׁבָּא דּוֹר הַמַּבּוּל וּבִטְּלוּהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי וְגוֹ' (שם ו, ז). כֵּיוָן שֶׁיָּצָא נֹחַ מִן הַתֵּבָה, רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּטְלָה מֵהֶם מִדַּת בְּרָכָה, חָזַר וּבֵרֵךְ אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְגוֹ' (שם ט, א). וְהָיָה הָעוֹלָם מִתְנַהֵג בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְהוֹסִיף בְּרָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל (שם יב, ב). כֵּיוָן שֶׁבָּא אַבְרָהָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵינוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד שֶׁאֶהְיֶה אֲנִי זָקוּק לְבָרֵךְ אֶת בְּרִיּוֹתַי, אֶלָּא הֲרֵינִי מוֹסֵר אֶת הַבְּרָכוֹת לְאַבְרָהָם וּלְזַרְעוֹ. וְכָל מִי שֶׁקּוֹבְעִין בּוֹ בְּרָכָה, אֲנִי חוֹתֵם עַל יְדֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וֶהְיֵה בְּרָכָה, וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וְגוֹ' (שם פסוק ב-ג). וּמַהוּ וַאֲבָרְכָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵינִי מוֹסֵר אֶת הַבְּרָכוֹת לְכָל מִי שֶׁאַתָּה מְבָרֵךְ, וַאֲנִי חוֹתֵם עַל יָדֶיךָ. וְכִי מֵאַחַר שֶׁנֶּאֶמְרוּ הַבְּרָכוֹת לְאַבְרָהָם, לָמָּה לֹא בֵּרֵךְ אֶת יִצְחָק. לְפִי שֶׁרָאָה אַבְרָהָם, שֶׁעֵשָׂו יֵצֵא מִמֶּנּוּ. אָמַר, אִם אֲנִי מְבָרֵךְ אֶת יִצְחָק, הֲרֵי עֵשָׂו מִתְבָּרֵךְ, וְנִמְצָא יַעֲקֹב חָסֵר. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה לוֹ כֶּרֶם, נְתָנוֹ לְאָרִיס, וְהָיָה בְּאוֹתוֹ הַכֶּרֶם אִילָן שֶׁל חַיִּים מוּדְלֶה עַל גַּב אִילָן שֶׁל סַם הַמָּוֶת, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת. אָמַר, אִם אֶעֱדֹר אוֹתוֹ כֶּרֶם, הֲרֵי אִילָן שֶׁל סַם הַמָּוֶת מִתְגַּדֵּל. וְאִם אֵינִי עוֹדֵר אוֹתוֹ כֶּרֶם, הֲרֵי אִילָן שֶׁל חַיִּים מֵת. אֶלָּא מָה אֶעֱשֶׂה. אֲגַלְגֵּל בַּכֶּרֶם הַזֶּה עַד שֶׁיָּבֹא בַּעַל הַכֶּרֶם וְיַעֲשֶׂה בְּכַרְמוֹ מַה שֶּׁיִּרְצֶה. וְאַף כָּךְ אָמַר אַבְרָהָם, אִם אֲבָרֵךְ אֶת יִצְחָק, נִמְצָא עֵשָׂו מִתְבָּרֵךְ, וְיַעֲקֹב מַפְסִיד. אֶלָּא הֲרֵינִי מַנִּיחוֹ עַד שֶׁיָּבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ. בָּא יַעֲקֹב וְקִבֵּל חֲמִשָּׁה בְּרָכוֹת, שְׁנַיִם מֵאָבִיו, וְאֶחָד שֶׁל אַבְרָהָם, וְאֶחָד שֶׁל מַלְאָךְ, וְאַחַת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מֵאָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֶּחֱרַד יִצְחָק (שם כז, לג). לָמָּה וַיֶּחֱרַד. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת, שֶׁרָאָה גֵּיהִנָּם פָּתוּחַ לְפָנָיו. בִּקֵּשׁ לוֹמַר, אָרוּר יִהְיֶה. חָזַר וְהוֹסִיף בְּרָכָה, וְאָמַר, גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה (בראשית כז, לב), הֲרֵי אַחַת. שְׁנִיָּה, וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֵךְ אוֹתוֹ (שם כח, א). בִּרְכָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב וְגוֹ' (שם לה, ט). בִּרְכַּת אַבְרָהָם, וְיִּתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם (שם כז, כח). וְשֶׁל מַלְאָךְ, וַיְבָרֵךְ אוֹתוֹ שָׁם (שם לב, ל). בָּא יַעֲקֹב לְבָרֵךְ אֶת הַשְּׁבָטִים, בֵּרְכָן חָמֵשׁ בְּרָכוֹת שֶׁהָיוּ בְּיָדוֹ, וְהוֹסִיף לָהֶם בְּרָכָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (שם מט, כח). בָּא מֹשֶׁה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְהוֹסִיף לָהֶם בְּרָכָה שְׁבִיעִית, וְזֹאת הַבְּרָכָה, תּוֹסֶפֶת עַל הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרֵךְ בִּלְעָם אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה רָאוּי לְבָרְכָן שֶׁבַע בְּרָכוֹת כְּנֶגֶד שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת וְלֹא בֵּרְכָן אֶלָּא שָׁלֹש, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָּרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים (במדבר כד, י). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, אַתָּה עֵינֶיךָ צָרָה לְבָרְכָן, אַף אֲנִי מַסְפִּיק עַל יָדְךָ שֶׁתַּשְׁלִים בִּרְכָתְךָ עִם יִשְׂרָאֵל. יָבֹא מֹשֶׁה שֶׁעֵינָיו יָפוֹת לְבָרְכָן, הוּא יְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל. וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה, טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ (משלי כב, ט). אֶל תְּהִי קוֹרֵא יְבֹרָךְ, אֶלָּא יְבָרֵךְ. טוֹב עַיִן, זֶה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁעֵינָיו יָפוֹת לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁבֵּרְכָן אַרְבַּע בְּרָכוֹת. הָרִאשׁוֹנָה, וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהֵנָּה עָשׂוּ אוֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֵךְ אוֹתָם מֹשֶׁה (שמות לט, מג). וְהַשְּׁנִיָּה, וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרְכוּ אֶת הָעָם (ויקרא ט, כ). הַשְּׁלִישִׁית, ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יוֹסֵף וְגוֹ' (דברים א, יא). הָרְבִיעִית, וְזֹאת הַבְּרָכָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חַיִל וְגוֹ' (משלי לא, כט). וְזֹאת הַבְּרָכָה, לְמֹשֶׁה נָאֶה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: וְזֹאת הַבְּרָכָה. אִישׁ הָאֱלֹהִים, אִם אָמַר אִישׁ, לָמָּה נֶאֱמַר אֱלֹהִים. וְאִם אָמַר אֱלֹהִים, לָמָּה אָמַר אִישׁ. אֶלָּא כְּשֶׁהֻשְׁלַךְ לַיְּאוֹר שֶׁל מִצְרִים, אִישׁ. וּבְשָׁעָה שֶׁהֲפָכוֹ לְדָם, אֱלֹהִים. דָּבָר אַחֵר, כְּשֶׁבָּרַח מִלִּפְנֵי פַּרְעֹה, אִישׁ. וּבְשָׁעָה שֶׁשִּׁקְּעָן, אֱלֹהִים. דָּבָר אַחֵר, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה לָרָקִיעַ, אִישׁ, לִפְנֵי הַמַּלְאָכִים שֶׁהָיוּ כֻּלָּם אֵשׁ, הָיָה אִישׁ. וּבְשָׁעָה שֶׁיָּרַד, אֱלֹהִים. דָּבָר אַחֵר, קֹדֶם שֶׁעָלָה לָרָקִיעַ, אִישׁ, שֶׁהָיָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה. וְכָל זְמַן שֶׁהָיָה שָׁם, אֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּרְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו.

ויהיו חיי שרה. ואברהם זקן בא בימים (בראשית כד א). זש"ה כי אתה תברך צדיק וגו' (תהלים ה יג), משנברא העולם עד שעמד אברהם היה הקב"ה מברך את עולמו, שכיון שברא לאדם ולחוה הוא ברכן, שנאמר ויברך אותם אלהים וגו' (בראשית א כח). בירך לנח ולבניו, שנאמר ויברך אלהים את נח ואת בניו (שם ט א), כיון שעמד אברהם עשאו אב לכל הבריות, שנאמר והיה ברכה (שם יב ב), הוי כי אתה תברך צדיק ה' כצנה רצון תעטרנו (תהלים ה יג), שנעשה לו הקב"ה כמגן הזה, שנאמר אנכי מגן לך (בראשית טו ב), ואין צנה אלא מגן, שנאמר (ונושא) [ונשא] הצנה (הולך) [הלך] לפניו (ש"א יז ז), מהו רצון תעטרנו, שבירך לאברהם בזקנה, שנאמר ואברהם זקן.