בראשית יד:ז מדרש: אוצר מדרשים, מדרש אגדה, רות רבה (לרנר) ורות רבה

ז׳) ועץ הדעת טוב ורע – אמר רבי פנחס בן יאיר, העץ הזה עד שלא אכל ממנו אדם הראשון לא נקרא שמו אלא עץ בלבד כשאר כל העצים, אבל משאכל ועבר על גזירתו של הקב״ה נקרא שמו עץ הדעת טוב ורע על שם סופו, כמו שמצינו דברים רבים שנכתבו שמם תחלה על שם סופן, כמו ויכה את כל שדה העמלקי (בראשית י״ד:ז׳). ולמה קרא שמו טוב ורע? שהודיעו הקב״ה שלא יאכל ממנו לא טוב ולא רע, כמו שאמר ללבן השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע (בראשית ל״א:כ״ט), לא נוכל דבר אליך רע או טוב (שם כ״ד), ואומר לא יבקר בין טוב לרע (ויקרא כ״ז:ל״ג). ומכאן (ומנין) אנו אומרים שעד שלא אכל מן העץ היה יודע טוב ורע? שכן מצינו שקרא שמות לכל היצורים מן חכמה גדולה שניתנה לו, שנאמר ויקרא האדם שמות. ועוד מצינו שבראו הקב״ה במדה טובה בצלם ובדמות, ולא היה בורא בריה חסירה. ועוד מצינו שכתב עליו שהיה מלא חכמה ותבונה, שנאמר מָלֵא חָכְמָה וּכְלִיל יֹפִי בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ (יחזקאל כ״ח י"ב – י"ג). ומנין אתה אומר שלא נקרא העץ עץ הדעת מתחלה? מתשובת האשה לנחש. ראה מה השיבה אותו, ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא אמרה מפרי עץ הדעת טוב ורע. ועוד בשעה ששאל הקב״ה לאדם למה אתה נחבא, אמר המן העץ אשר צויתיך וגו', ולא אמר מעץ הדעת טוב ורע. ועוד על דבר אחד שם העץ דעת טוב ורע, שעל ידי אכילתו ידע האדם רעות. שעד שלא עבר על הציווי לא נגזר עמל ולא יגיעה ולא קור ולא חום ולא מכאוב ולא כל דבר רע מזיקו, אבל משעבר על חוק גזירתו של מקום התחילו כל הרעות נוגעות בו, שהיה עושה במאמרו ונצערים מעשיו, ונטלו הרגשות של רעות. ולמה צוה אותו הקב״ה שיאכל מכל עץ הגן ומנע לו אחד מהם? כדי שיהיה רואה אותו תמיד וזוכר את בוראו ומכיר שעול יוצרו עליו, ושלא תהא רוחו גסה עליו.

וישבו ויבאו אל עין משפט הוא קדש. קידש שמו של הקב"ה בשעה שהלך לכבשן האש:

[ז] ויהי בימי שפוט השופטים. [ר' תנחומא [בשם] רבי חייא רבא, ור' ברכיה בשם] ר' אלעזר, זה מדרש עלה בידינו מן הגולה כל מקום שנ' ויהי [בימי] צרה ר' שמואל בר נחמני אמ' חמשה הן. ויהי בימי אמרפל (בראשית יד: א) מה צרה היתה שם? עשו מלחמה (שם: ב) לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה, ובשבילו היה המלך זקוק למדינה. פעם אחת באו [הברבריין] ונזדווגו [לו]. ואמר ווי, שאין המלך כמות שהיה. כך העולם לא נברא אלא בזכות אברהם, הה"ד ויבוא אל עין משפט היא קדש (שם: ז). א"ר אחא, לא באו אלא לסמות גלגל עינו של עולם. עין שעשתה מידת הדין בעולם, אתם מבקשין לסמותה. היא קדש - א"ר אחא, הוא כת', הוא שקידש שמו של הקב"ה בכבשן האש. וכיון שבאו אותן המלכים ונזדווגו [לו], התחילו הכל צוחין ווי, ויהי בימי אמרפל. ויהי בימי אחז (ישעיה ז: א) מה צרה הייתה [שם]? ארם מקדם ופלשתים מאחור וגו' (שם ט: יא). לבן מלכים שנזדווג פירגונו להמיתו. אמ', [אם] אני הורגו, הריני מחוייב מיתה למלך, אלא הריני מושך מניקתו ממנו, ומעצמו הוא מת. כך אמ' אחז, אם אין גדיים אין [תיישים, אם אין תיישים אין צאן], אם אין צאן, אין רועה. היה סבור בדעתו לומר, אם אין קטנים אין גדולים, [אם אין גדולים אין] תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים, אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, והקב"ה מסלק שכינתו מישר', הה"ד צור תעודה, חתום תורה בלמודי (שם ח: טז). ר' הונא בשם ר' אלעזר, למה נקרא שמו אחז? שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות. ר' יעקב ב"ר אבהו בשם ר' אחא, אמ' ישעיה, וחיכיתי לי"י המסתיר פניו מבית יעקב וקיויתי לו (שם: יז) אין לך שעה [קשה] מאותה שעה שכת' בה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא (דברים לא: יח) מאותה שעה קיויתי לו, כי לא תשכח מפי זרעו (שם שם: כא), ומה הועיל לו? הנה אנכי והילדים אשר נתן לי י"י לאות ולמופת בישר' (ישעיה ח: יח), וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו? אלא כיון שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, התחילו הכל צווחין ווי, ויהי בימי אחז. ויהי בימי יהויקים (ירמיה א: ג) מה צרה הייתה שם? ראיתי את הארץ והנה תוהו ובהו (שם ד: כג). למלך ששלח פרוסדוגמא שלו למדינה, מה עשו בני המדינה? נטלו אותה וקרעו אותה [ושרפו אותה באש], אמרו אוי לנו כשהרגיש המלך דברים הללו, כדכת' ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה, יקרעה בתער (ירמיה לו: כג). כיון שראו, התחילו הכל צווחין ווי, ויהי [בימי] יהויקים. ויהי בימי אחשורוש (אסתר א: א) מה צרה הייתה? להשמיד להרוג ולאבד [את כל היהודים] (שם ג: יג). למלך שהיה לו כרם ונזדווגו [לו] שלשה שונאים. הראשון התחיל מקטף בעוללות, השני התחיל מזנב באשכולות, והשלישי מעקר בגפנים. כך פרעה הרשע אמ', כל הבן הילוד [היאורה תשליכוהו] (שמות א: כב). נבוכד נצר אמ', החרש והמסגר אלף (מ"ב כד: טז). [ר' ברכיה בשם ר' יהודה, החרש אלף, והמסגר אלף. ורבנן אמרי, כלן אלף. ר' שמואל בר יצחק אמ', אלו הבליוטין. ר' יהודה בר' סימון אמ', אלו] תלמידי חכמים. המן ביקש לעקור את כל הביצה. אמ', אנא זבינתיה בבינותא באין להשמיד להרוג ולאבד (אסתר ג: יג). כיון שראו הכל התחילו צווחין ווי, ויהי בימי אחשורוש. ויהי בימי שפוט השופטים. מה צרה הייתה? ויהי רעב בארץ. למדינה שהייתה חייבת לפייס את המלך, שלח גבאי טמיון לגבותה, מה עשו בני המדינה תלו אותו וגבו אותו, ואמרו מה שרצה לעשות לנו עשינו לו. וכן היה אחד מישר' הולך אצל הדיין והיה הדיין מבקש להלקותו, והיה מלקה את הדיין. אמ' מה שביקש לעשות לי עשיתי לו. כך אוי לדור ששופט את שופטיו, ויהי בימי שפוט השופטים.