בראשית יד:טז מדרש: איכה רבה, אגדת בראשית, מדרש תנחומא ותנחומא בובר

יָדוֹ פָּרַשׂ צָר, אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ שׂוֹנְאִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ נִכְנְסוּ עַמּוֹנִים וּמוֹאָבִים עִמָּהֶם, וְהָיוּ הַכֹּל רָצִין לָבֹז כֶּסֶף וְזָהָב, וְעַמּוֹנִים וּמוֹאָבִים רָצִין לָבֹז אֶת הַתּוֹרָה, כְּדֵי לַעֲקֹר (דברים כג, ד): לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי בַּר פְּרָטָא לִדְלֵיקָה שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ פָּלָטִין שֶׁל מֶלֶךְ, וְהָיוּ הַכֹּל רָצִין לָבֹז כֶּסֶף וְזָהָב, וְעֶבֶד רָץ לָבֹז אֶת אוֹנִיתוֹ. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ שׂוֹנְאִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ נִכְנְסוּ עַמּוֹנִים וּמוֹאָבִים עִמָּהֶם, וְהָיוּ הַכֹּל רָצִין לָבֹז כֶּסֶף וְזָהָב, וְעַמּוֹנִים וּמוֹאָבִים רָצִין לָבֹז אֶת הַתּוֹרָה, כְּדֵי לַעֲקֹר לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'. אַרְבָּעָה דְּבָרִים טוֹבִים הֵיטִיב אַבְרָהָם לְלוֹט, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יב, ד): וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט. וְאוֹמֵר (בראשית יג, ה): וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם וגו'. וְאוֹמֵר (בראשית יד, טז): וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וגו'. וְאוֹמֵר (בראשית יט, כט): וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וגו'. וְכָךְ הָיוּ צְרִיכִין לִפְרֹעַ לָהֶם טוֹבוֹת, אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ לָהֶם רָעוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כב, ה): וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם וגו'. (במדבר כב, ה): וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִי וגו'. וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וגו'. (שופטים ג, יג): וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וגו'. (דברי הימים ב כ, א): וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט. וְהָדֵין יָדוֹ פָּרַשׂ צָר וגו'. וּכְנֶגְדָן נִכְתְּבָה חַטָּיָא שֶׁלָּהֶם בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת (דברים כג, ד ה): לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי וגו'. עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם וגו'. (מיכה ו, ה): עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק וגו'. (נחמיה יג, ב): כִּי לֹא קִדְמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם וַיִּשְכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְּלוֹ. (יהושע כד, ט): וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם. וּכְנֶגְדָן עָמְדוּ אַרְבָּעָה נְבִיאִים וְחָתְמוּ עֲלֵיהֶם גְּזַר דִּינָם, וְאֵלּוּ הֵן: יְשַׁעְיָה, יִרְמְיָה, יְחֶזְקֵאל וּצְפַנְיָה. יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה טו, א): מַשָֹּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה. יִרְמְיָה אָמַר (ירמיה מט, ב): הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַתְנָה וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת יֹרְשָׁיו אָמַר ה'. יְחֶזְקֵאל אָמַר (יחזקאל כה, י): לִבְנֵי קֶדֶם עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּנְתַתִּיהָ לְמוֹרָשָׁה לְמַעַן לֹא תִזָּכֵר בְּנֵי עַמּוֹן בַּגּוֹיִם. וּכְתִיב (יחזקאל כה, י): וּבְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיֵדְעוּ כִּי אֲנִי ה'. צְפַנְיָה אָמַר (צפניה ב, ט): לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה מִמְשַׁק חָרוּל וּמִכְרֵה מֶלַח וּשְׁמָמָה עַד עוֹלָם שְׁאֵרִית עַמִּי יְבָזּוּם וְיֶתֶר גּוֹיִ יִנְחָלוּם.

[ג] ד"א אחר הדברים האלה, מה כתיב למעלה מן הענין וישמע אברהם [כי נשבה אחיו] (בראשית יד יד), וכי אחיו היה לוט, אלא שבחו של אברהם, אחר כל אותה המריבה שעשו, שנאמר ויהי ריב וגו' (שם יג ז), ולא נזכר אברהם ואח"כ קוראו אחי, שנאמר כי אנשים אחים אנחנו (שם שם ח). וירק את חניכיו (שם יד יד). מכאן אתה למד שנטל אברהם כסף וזהב וחיפה אותן, ואמר להם, למלחמה אנו יוצאין להציל לוט אנו הולכין, לא תתנו עיניכם בממון, אם בשביל כסף וזהב אתם יוצאים, הרי כמה לפניכם, שנאמר וירק את חניכיו, ואין וירק אלא שחיפה אותן כסף וזהב, שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ (תהלים סח יד). ד"א וירק שהריקן ברברים שכתוב בתורה מי האיש הירא ורך הלבב וגו' (דברים כ ח), וכן עשה אברהם, א"ל למלחמה אתם יוצאים, מי שיש בידו עבירות ומתירא מן מעשיו לא יצא עמנו, כיון ששמעו כך כל אותן האנשים מי שידע בלבו שחטא לא יצא וחזרו להן כולן ולא נשתייר עם אברהם אלא אליעזר בלבד שהיה כשר, אמר הב"ה לאברהם הוא ילך עמך שאני נותן בו כח של שלש מאות ושמונה עשר, וכאילו שאף הן יוצאין עמך, וכן את מוצא אליעזר בגימט' שלש מאות ושמונה עשר. וירדוף עד דן (בראשית יד יד), מה ראה לרדוף עד דן, מיכאן אמרו רבותינו שני דברים מכין לפניהם ולאחריהם, ע"א ושביעית הנוטע ערב שביעית חייב ומוצאי שביעית חייב. כך ע"א מכה לפניה ולאחריה, והאיך לפניה, עד עכשיו שעתיד ירבעם בן נבט שמעמיד ע"א בדן, שנאמר וישם את האחד בבית אל [ואת האחד נתן בדן] (מ"א יב כט), וכבר הגיע אברהם עד אותו מקום ולא רדף עוד, שנאמר וירדוף עד דן וירדפם עד חובה (בראשית יד טו). שדנן וחייבן, ויחלק עליהם לילה (שם שם). הקב"ה. בשביל אברהם, שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה וגו' (שמות יב כט). וישב את כל הרכוש וגו' (בראשית יד טז) מיד ויצא מלך סדום וגו'. כיון שראה את אברהם יוצא לרדוף היה משחק עליו, שנאמר כל רואי ילעיגו לי וגו' (תהלים כב ח), והיה זה יצא לרדוף ששה עשר מלכים ולגיונותיהן, כיון שחזר בשלום ירדפם יעבור שלום (ישעי' מא ג). ויצא מלך סדום לקראתו וגו', אמר לו בבקשה ממך תן לי הנפש וגו' (בראשית יד כא), מיד נשבע לו אברהם, שנאמר הרימותי ידי וגו' (שם שם כב), ואין הרימותי אלא שבועה, שנאמר וירם ימינו ושמאלו אל השמים [וישבע בחי העולם] (דניאל יב ז). אם מחוט וגו' (בראשית יד כב), למה שהקב"ה הבטיחני שהוא מעשרני, שנאמר ואברכה מברכך וגו' (בראשית יב ג), ואני אטול משלך שתאמ' אני העשרתיך אם מחוט וגו', אמר לו הקב"ה אתה אמרת אם מחוט, אני נותן לבניך חוט של צדקה שיהא מקיפן, כשם ששנו חכמים. ד"א אני נותן לבניך מצות ציצית שהיא של חוט, שנאמר ועשו להם ציצית (במדבר טו לח). אתה אמרת עד שרוך נעל, אני נותן לבניך מצות חליצה, שנאמר וחלצה נעלו (דברים כה ט), ד"א אני נותן לבניך בזכות כך מצות הפסח, שנאמר וככה תאכלו אותו וגו' נעליכם ברגליכם (שמות יב יא). ד"א אתה אמרת אם מחוט, אני משבח לבניך בחוט, שנאמר כחוט השני וגו' (שה"ש ד ג). ד"א בזכות כך אני פורע משונאיהם, שנאמר על אדום אשליך נעלי (תהלים ס י). ד"א אתה אמרת עד שרוך נעל, אני משבח לבניך במנעליהם, שנא' מה יפו פעמיך בנעלים (שה"ש ז ב), אתה מאסת שכרו של בשר ודם, ראה שכר שמתוקן לך לפני, שנאמר שכרך הרבה מאד (בראשית טו א).

וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב. וְנֶאֱמַר כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה (שמות טו, יט). וְלָמָּה לֹא אָמַר, סוּסִים וְרוֹכְבִים. אֶלָּא לְפִי שֶׁאֵין נֶחְשָׁבִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא כְּסוּס אֶחָד. עַם רַב מִמְּךָ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לִפְנֵיכֶם הֵם רַבִּים. אֲבָל לְפָנַי, אֵין נֶחְשָׁבִים אֶלָּא כְּאִישׁ אֶחָד. וּמִנַּיִן, שֶׁכֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְגִדְעוֹן, וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד (שופטים ו, טז). וּמִנַּיִן שֶׁהֵם רַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: הוֹי הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן (ישעיה יז, יב). וְהֵם לְכָל אֶחָד מִכֶּם מֵאָה וַחֲמִשָּׁה, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם נוֹצְחִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה (ויקרא כו, ח). לְכָךְ כְּתִיב: עַם רַב מִמְּךָ. לֹא תִירָא מֵהֶם, אֲבוֹתֵיכֶם לֹא נִתְיָרְאוּ מֵהֶם וְנִצְּחוּ אַבְרָהָם אָבִינוּ מַה כְּתִיב בּוֹ, וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם (בראשית יד, טו). וְלֹא נִתְיָרֵא מֵהֶם, שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ, אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד (שם טו, א). וְעָשִׂיתִי לוֹ מָגֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: אָנֹכִי מָגֵן לָךְ. וּכְשֵׁם שֶׁעָשִׂיתִי לוֹ, אֶעֱשֶׂה לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי כֵּן הָיְתָה וְכַאֲשֶׁר יָעַצְתִּי הִיא תָקוּם (ישעיה יד, כד). מַהוּ כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי. כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְאַבְרָהָם, אֶעֱשֶׂה לָכֶם.