בראשית יד:כב מדרש: עין יעקב, איכה רבה, מדרש תנאים ושיר השירים רבה

ז א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל אדם שיש בו גסות הרוח כעובד עבודה זרה כתיב הכא (שם טז) תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם (דברים ז׳:כ״ו) ולא תביא תעבה אל ביתך ור' יוחנן דידיה אמר כאלו כופר בעיקר שנא' (שם ח) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך ר' חמא בר חנינא אמר כאילו בא על העריות כולם כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם (ויקרא י״ח:כ״ז) כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ עולא אמר כאילו בנה במה שנא' (ישעיהו ב׳:כ״ב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא אל תיקרי במה אלא במה. מאי (משלי י״א:כ״א) יד ליד לא ינקה אמר רב כל הבא על אשת איש אפילו הקנהו להקב"ה שמים וארץ כאברהם אבינו דכתיב ביה (בראשית י״ד:כ״ב) הרמותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ לא ינקה מדינה של גיהנם. קשיא להו לדבי. ר' שילא האי יד ליד (יד ביד) [ידי] מיבעי ליה אלא אמרי דבי ר' שילא אפילו קבל תורה כמשה [רבינו] דכתיב ביה (דברים לג). מימינו אש דת למו לא ינקה מדינה של גיהנם. קשיא ליה לרבי יוחנן האי יד ליד יד מיד מיבעי ליה אלא א"ר יוחנן (דף ה) אפילו עשה צדקה בסתר דכתיב (משלי כ״א:י״ד) מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חימה עזה לא ינקה מדינה של גיהנם.

יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַל תְּהִי פָּרָשַׁת נְדָרִים קַלָּה בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל יְדֵי פָּרָשַׁת נְדָרִים נֶהֶרְגוּ סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה שֶׁל צִדְקִיָּהוּ. לְפִי כְּשֶׁגָּלוּ יְכָנְיָה מִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר עַל חֲמִשָּׁה מְלָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה כז, ג): וְשִׁלַּחְתָּם אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם וְאֶל מֶלֶךְ מוֹאָב וְאֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וְאֶל מֶלֶךְ צֹר וְאֶל מֶלֶךְ צִידוֹן בְּיַד מַלְאָכִים הַבָּאִים יְרוּשָׁלָיִם אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַהֲוָה עָלֵיל וְנָפֵיק בְּלִי רְשׁוּ, יוֹמָא חַד עֲלֵיל לְגַבֵּיהּ וְאַשְׁכְּחֵיהּ דְּתָלֵישׁ בְּשַׂר אַרְנְבָא וְאָכֵיל כְּשֶׁהוּא חַי, אֲמַר לֵיהּ אִישְׁתַּבַּע לִי דְּלֵית אַתְּ מְפַרְסֵם לִי, וְאִישְׁתַּבַּע לֵיהּ. וּבַמֶּה הִשְׁבִּיעוֹ, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר בְּמִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. וַהֲווֹן חַמְשָׁה מַלְכִין יָתְבִין וּמְפָרְתִין לֵיהּ בִּנְבוּכַדְנֶצַּר קֳדָם צִדְקִיָּהוּ וְאָמְרֵי לֵיהּ לָא יָאֲיָיא לֵיהּ מַלְכוּתָא לִנְבוּכַדְנֶצַּר אֶלָּא לָךְ יָאֲיָיא מַלְכוּתָא דְאַתְּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל דָּוִד, אַף הוּא מְפָרְתֵיהּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר וַאֲמַר אֲנָא חֲמִיתֵּיהּ דַּהֲוָה תָּלֵישׁ בְּשַׂר אַרְנְבָא וְאָכֵיל, שָׁלְחוּן מִיָּד וַאֲמָרוּן לֵיהּ לְמַלְכָּא הַהוּא יְהוּדָאָה דַּהֲוָה עָלֵיל וְנָפֵיק בְּלִי רְשׁוּ קֳדָמָךְ אֲמַר לָן אֲנָא חֲמִיתֵּיהּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר דַּהֲוָה תָּלֵישׁ בְּשַׂר אַרְנְבָא וְאָכֵיל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים ב כד, כ): וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל. מִיָּד בָּא וְיָשַׁב בְּדָפְנֵי שֶׁל אַנְטוֹכְיָא, וְיָצְאוּ סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה לִקְרָאתוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם שֶׁהֵם כֻּלָּם בְּנֵי אָדָם שֶׁל צוּרָה, גָּזַר וְהוֹצִיאוּ לָהֶם קַתֶּדְּרָאוֹת וְהוֹשִׁיבָן, אָמַר לָהֶם דִּרְשׁוּ לִי אֶת הַתּוֹרָה, מִיָּד הָיוּ קוֹרִין פָּרָשָׁה וּפָרָשָׁה וּמְתַרְגְּמִין אוֹתָהּ לְפָנָיו, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְפָרָשַׁת נְדָרִים (במדבר ל, ג): אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר, אֲמַר לְהוֹן אִי בָּעֵי לְמֶהֱדַר בֵּיהּ, יָכֵיל אוֹ לָאו, אָמְרוּ לוֹ יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם וּמַתִּיר לוֹ אֶת נִדְּרוֹ. אָמַר לָהֶם דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁאַתֶּם הִתַּרְתֶּם לְצִדְקִיָּה הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לִי, מִיָּד גָּזַר וְהוֹרִידָן לָאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן. הֶעֱלוּ עָפָר, הִתְחִילוּ מַזְכִּירִין זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, דִּכְתִיב (בראשית יח, כז): וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. חָגְרוּ שַׂקִּים, הִתְחִילוּ מַזְכִּירִין זְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, דִּכְתִיב (בראשית לז, לד): וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו. מֶה עָשׂוּ לָהֶם קָשְׁרוּ שְׂעָרָן בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם וְהָיוּ מְרִיצִין אוֹתָם מִירוּשָׁלַיִם וְעַד לוּד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הוֹרִידוּ לָאֶרֶץ רֹאשָׁן בְּתוּלֹת יְרוּשָׁלָיִם.

על לב' מיכן היה ר' יאשיה אומ' צריך אדם להשביע את יצרו וכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים משביעין את יצרם באברהם הוא אומ' (בר' י״ד כ״ב) הרימותי ידי אל ה' אל עליון: