זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר׃
ויקרא רבה
רַבִּי יוּדָן פָּתַר קְרָיָא בְּכֹהֵן גָּדוֹל בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת שֶׁל מִצְווֹת יֵשׁ בְּיָדוֹ, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה (דברים ד, מד): וְזֹאת הַתּוֹרָה, בִּזְכוּת מִילָה (בראשית יז, י): זֹאת בְּרִיתִי, בִּזְכוּת שַׁבָּת (ישעיה נו, ב): אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹּאת, בִּזְכוּת יְרוּשָׁלַיִם (יחזקאל ה, ה): זֹאת יְרוּשָׁלִַם, בִּזְכוּת שְׁבָטִים (בראשית מט, כח): וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, בִּזְכוּת יְהוּדָה (דברים לג, ז): וְזֹאת לִיהוּדָה, בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל (שיר השירים ז, ח): זֹאת קוֹמָתֵךְ, בִּזְכוּת תְּרוּמָה (שמות כה, ג): וְזֹאת הַתְּרוּמָה, בִּזְכוּת הַמַּעְשְׂרוֹת (מלאכי ג, י): וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, בִּזְכוּת קָרְבָּנוֹת, בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן.
שמות רבה
דבר אחר: אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (תהלים מ, ג): ויעלני מבור שאון, ממצרים. מטיט היון, מטיט ולבנים. ויקם על סלע רגלי, זה הים. כונן אשורי, שעברו ביבשה. ויתן בפי שיר חדש. משל לאשה, שהיתה נדה השלימה ימי נדתה וטהרה, באתה אצל אישה. אמר לה: מי מעיד עליך שטהרת? אמרה לו: הרי שפחתי מעידה שטהרתי לפניה, וטבלתי. לכך נאמר: את השירה הזאת, נאים אנו לומר שירה לפניך, שאין בנו טומאה. והרי המילה מעידה עלינו שאנו טהורים, לכך נאמר: את השירה הזאת ואין זאת אלא מילה, שנאמר (בראשית יז, י): זאת בריתי אשר תשמרו. ויאמרו לאמר, נהיה אומרים לבנינו ובנינו לבניהן, שיהיו אומרים לפניך כשירה הזאת, בעת שתעשה להם נסים:
שמות רבה
דבר אחר: וזה הדבר באיזה זכות היה אהרן נכנס לבית קדשי הקדשים? אמר רבי חנינא, בנו של רבי ישמעאל: זכות המילה היתה נכנסת עמו, שנא' (ויקרא טז): בזאת יבא אהרן, זו המילה. כמה דאת אמר: (בראשית טו): זאת בריתי אשר תשמרו. וכן הוא אומר (מלאכי ב): בריתי היתה אתו החיים והשלום. ר' יצחק אומר: זכות השבטים היתה נכנסת עמו, שנאמר (שמות כט): וזה הדבר אשר תעשה להם, מנין זה י"ב, ואלו הן י"ב אבנים שהיו נתונות על לבו של אהרן, ועליהם שמות השבטים וכסדר הזה היו נתונות: ראובן שדרגנין שמעון שימפוזין לוי דייקניתין יהודה ברדינין יששכר סנפרינון זבולון אסמרגדין דן כוחלין נפתלי אבאטיס גד הימוסיון אשר קרומטיסין יוסף פראלוקין בנימין מרגליטוס. מה טעם? שיהא הקב"ה מסתכל בהם ובבגדי כהן, בכניסתו ביום הכפורים, ונזכר לזכות השבטים. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: משל לבן מלכים, שהיה פדגוגו נכנס אצלו ללמד סניגוריא על בנו, והיה מתיירא מן העומדים עליו, שמא יפגע בו. מה עשה המלך? הלבישו פורפירא שלו, שיהיו רואין אותו ומתייראין ממנו. כך אהרן היה נכנס בכל שעה לבית קדשי הקדשים, ואלולי זכיות הרבה, שהיו נכנסות עמו ומסייעות אותו. לא היה יכול להכנס, למה? שהיו מלאכי השרת שם. מה עשה לו הקב"ה? נתן לו מדמות לבושי הקודש, שנאמר (שם כח): ולבני אהרן תעשה כתנות. כשם שכתוב (ישעיה נט): וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם: