וְעָרֵ֣ל ׀ זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִמּוֹל֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָת֔וֹ וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּ֑יהָ אֶת־בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר׃ (ס)
אוצר מדרשים
מ״ה) חמש ערלות הן בעולם, ארבע באדם ואחד באילן. ארבע באדם מנין? ערלת אזן, ערלת שפתים, ערלת לב, ערלת בשר. ערלת אזן – שנאמר עַל מִי אֲדַבְּרָה וְאָעִידָה וְיִשְׁמָעוּ הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב (ירמיה ו' י'), ערלת שפתים – שנאמר ואני ערל שפתים (שמות ו׳:י״ב), ערלת הלב – שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם (דברים י׳:ט״ז), ערלת בשר – שנאמר וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו (בראשית י״ז:י״ד), כי כל הגוים ערלים (ירמיהו ט׳:כ״ה). ערלת האילן – שנאמר וערלתם ערלתו את פריו (ויקרא י״ט:כ״ג).
עין יעקב
סב אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן, בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי סִפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְלִי, מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ, אֵל", וְהַיְנוּ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב: (בראשית ה׳:א׳) "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם", מְלַמֵּד, שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו, דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְדוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, שָׂמַח בְּתוֹרָתוֹ, וְנִתְעַצֵּב בְּמִיתָתוֹ. אָמַר: "וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ, אֵל". וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן, מִין הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ג׳:ט׳) "וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" אָן נָטָה לִבְּךָ? רַבִּי יִצְחָק אָמַר: מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הָיָה, כְּתִיב הָכָא: (הושע ו׳:ז׳) "וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית", וּכְתִיב הָתָם: (בראשית י״ז:י״ד) "אֶת בְּרִיתִי הֵפַר". רַב נַחְמָן אָמַר: כּוֹפֵר בָּעִקָּר הָיָה, כְּתִיב הָכָא: "עָבְרוּ בְרִית", וּכְתִיב הָתָם: "אֶת בְּרִיתִי הֵפַר", וְאוֹמֵר: (דברים כ״ט:כ״ד) "עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם".
מדרש תהילים
למנצח על השמינית. זה שאמר הכתוב (תהלים קיט קסד) שבע ביום הללתיך. א"ר יהושע בן לוי אלו שבע מצוות שבקריאת שמע. יוצר ואהבה רבה שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב וגאל ישראל. ולפי שאין מצות ציצית בלילה מוסיף פורס סוכת שלום. ר' אבין בשם ר' נחמיה אמר אלו שבע מצוות שאדם עושה בכל יום. קורא קריאת שמע שתי פעמים ומתפלל שלש פעמים ואוכל ומברך שתי פעמים. היה ר' מאיר אומר חביבה המילה שנשבע הקב"ה לאברהם שכל מי שהוא מהול אינו יורד לגיהנם שנאמר (בראשית טו יח) ביום ההוא כרת ה' ברית את אברם וגו'. ומי יורד לשם מה כתיב אחריו (שם יט) את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני. וכן יחזקאל אומר (יחזקאל לב יט) רדה והשכבה את ערלים וגו'. וכן ישעיה אומר (ישעיה ה יד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק. למי שאין בו חק ברית מילה. ומנין שנקרא חק שנאמר (תהלים קה י) ויעמידה ליעקב לחק. אבל המינים ופושעי ישראל שכפרו בהקב"ה מושך להם ערלה ונופלים בגיהנם שנאמר (שם נה כא) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו. שהרי כל מצוות שהן בידינו אין אנו עוסקין בהן כאופן וכהלכה לדקדק על כל אחת ואחת (תימה הוא על הקב"ה על מה מעמיד אותם ומאריך עולמו כי אין מוחזקות בידינו) כי אם מצות מילה והבל פיהן של תינוקות של בית רבן שאין בם חטא שנאמר (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. שהרי אדם נכנס לבית הכנסת מתעטף בציצית ולובש תפילין בראשו ובזרועו וד' ציציות מקיפות אותו מד' רוחותיו. וכשהוא נכנס בבית המרחץ הוא מביט בעצמו ואומר הריני ערום מן המצוות. וכשהוא מסתכל במילה שהיא שקולה כנגד כל המצוות דעתו מתקררת. כיון שראה דוד כך אמר מזמור עליה. למנצח על השמינית על המילה שניתנה בשמיני. (המאמר נראה שהוא הוספה מאיזה מעתיק כי אין זה לשון המדרשות כידוע):