בראשית י:יא מדרש: מדרש לקח טוב, עין יעקב, מדרש אגדה ופסיקתא רבתי

תניא בסדר עולם מאדם ועד המבול אלף תרנ"ו. אלף ונ"ו עד נח. ות"ר עד המבול. מתושלח הוציא שנותיו עד המבול. אברהם אבינו היה בפלגה בן מ"ח שנה. פירוש משנולד פלג עד שנולד אברהם אבינו קצ"א וכל חיי פלג מאתים וארבעים חסר אחת צא מהם קצ"א לאברהם נשארו לפלג משנותיו מ"ח. ובסוף שנותיו נפלגה הארץ. שנא' כי בימיו נפלגה הארץ (בראשית י כה) כי בימיו. סוף ימיו. ואז היה אברהם בן מ"ח. מן הארץ ההיא יצא אשור (שם שם יא). מתרגמינן מן עצה ההיא נפיק אשוראה. זה אברהם אבינו. אברהם היה בשעה שאמר לו הקב"ה לך לך בן שבעים שנה. שנא' ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה (שמות יב מא). מן יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות. משנדבר עמו עד יצחק שלשים. הרי הכל שלשים וארבע מאות שנה. אברהם יצא מחרן בן שבעים שנה. וחזר לחרן ועשה שם חמש שנים ויצא. לכך נאמר ואברם בן חמש שניים ושבעים שנה בצאתו מחרן. ואביו תרח היה בחיים עד שלשים וחמש שנים ליצחק. כדכתיב ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם (בראשית יא כו). ומאה עד יצחק. נותרו לימי תרח שלשים וחמש שנה שראה את יצחק. ולא מת תרח קודם יציאת אברם מחרן. אלא מוקדם ומאוחר הוא. או תדרוש בו כמה ענינים. האחד כי הרשע קרוי בחייו מת. ועוד לפי שנפרד ממנו אברהם כאלו מת. ולכך כתוב וימת תרח. והעיקר כי מוקדם ומאוחר הוא. וזה שאמר הכתוב לך לך מארצך. בעוד תרח באור כשדים היה הדבור אל אברהם לך לך. ואעפ"כ תרח יצא עמו ומת בחרן אחר זמן. ואברהם יצא מחרן והיה בן שבעים שנה. וכרת עמו ברית בין הבתרים. ועוד חזר לחרן וכשהיה בן שבעים וחמש שנה יצא אברהם מחרן לגמרי. הוא השנה שבא אל ארץ ישראל. כשהיה מלחמות ארבעה מלכים את החמשה.

ח כִּי אָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר לֵיהּ: לָאו הַיְנוּ טַעְמָא, דְּאִי נַמִּי סְלִיקוּ כּוּלְּהוּ בִּימֵי עֶזְרָא, לָא שַׁרְיָא שְׁכִינָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, (ולא הוה מידי) דִּכְתִיב: (בראשית ט׳:כ״ז) "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם", (ויהי כנען עבד למו") אַף עַל גַּב דְּ"יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת", אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא בְּאָהֳלֵי שֵׁם. וּפַרְסָאֵי, מְנָא לָן דְּמִיֶּפֶת אַתּוּ? דִּכְתִיב: (שם י) "בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר, וּמָגוֹג, וּמָדַי, וְיָוָן, וְתֻבָל, וּמֶשֶׁךְ, וְתִירָס". 'גֹּמֶר' זוֹ (גמרמיא) [גֶּרְמַמְיָא]. 'מָגוֹג' זוֹ (גומתא) [קַנְדִּיָא]. 'וּמָדַי' (כמשמעו) [זוֹ מַקֶדוֹנְיָא]. 'יָוָן' (זו מקדוניא) [כְּמַשְׁמָעוֹ]. 'תֻּבָל' זוֹ בֵּית אִינְקִי. 'מֶשֶׁךְ' זוֹ מוּסְיָא. וְ'תִירָס', פְּלִיגֵי בָּהּ רַבִּי סִימָאִי וְרַבָּנָן, [וְאַמְרֵי לָהּ רַבִּי סִימוֹן וְרַבָּנָן], חַד אָמַר: זוּ (תורקי) [בֵּית תַּרְיַיקִי], וְחַד אָמַר: זוֹ פָּרַס. (שם) "וּבְנֵי כוּשׁ; סְבָא, וַחֲוִילָה, וְסַבְתָּה, וְרַעְמָה, וְסַבְתְּכָא". תָּנִי רַב יוֹסֵף: ['תִּירָס' זוֹ פָּרַס. "סַבְתָּה, וְרַעְמָה, וְסַבְתְּכָא". תָּנִי רַב יוֹסֵף]: סַקִּיסְתָּן גָּוַיְתָא, וְסַקִּיסְתָּן בָּרַיְתָא, בֵּין חֲדָא לַחֲדָא מֵאָה פַּרְסֵי, וְהֶקֵּפָן אַלְפָּא פַּרְסֵי. (שם) "וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר". 'בָּבֶל' כְּמַשְׁמָעָהּ. 'אֶרֶךְ' זוֹ (ארכש) [אֲרִיכוּת]. וְ'אַכַּד' זוֹ בַּשְׁכַּר. 'וְכַלְנֵה' זוֹ (ניכר) [נוֹפָר נִינְפֵי]. (שם) "מִן הָאָרֶץ הַהִיא יָצָא אַשּׁוּר" (ויבן את נינוה ואת רחובות עיר ואת כלח). תָּנִי רַב יוֹסֵף: 'אַשּׁוּר' זוֹ סִילַק, "וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה" כְּמַשְׁמָעָהּ. "רְחוֹבוֹת עִיר" זוֹ פְּרָת דְּמֵישָׁן. "וְאֶת כָּלַח" זוֹ פְּרָת דְּבוֹרְסִיף. "וְאֶת רֶסֶן, בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִיא הָעִיר הַגְּדוֹלָה", 'רֶסֶן' זוֹ (איקניספן) [אַקְטִיסְפוֹן]. "הִיא הָעִיר הַגְּדוֹלָה" אֵינִי יוֹדֵעַ אִם 'נִינְוֵה' "הָעִיר הַגְּדוֹלָה", אוֹ 'רֶסֶן' הִיא "הָעִיר הַגְּדוֹלָה"? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: (יונה ג׳:ג׳) "וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה" וְגוֹ, הֱוֵי אוֹמֵר "נִינְוֵה", הָעִיר הַגְּדוֹלָה. (במדבר י״ג:כ״ב) "וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי (וְגוֹ') [יְלִדֵי הָעֲנָק", תָּנָא]: 'אֲחִימָן', מְיֻמָּן שֶׁבְּאֶחָיו. 'שֵׁשַׁי', שֶׁמֵּשִׂים אֶת הָאָרֶץ כִּשְׁחִיתוּת. 'תַּלְמַי' שֶׁמֵּשִׂים אֶת הָאָרֶץ תְּלָמִים תְּלָמִים. דָּבָר אַחֵר: 'אֲחִימָן' בָּנָה עֲנָת. 'שֵׁשַׁי' בָּנָה אֲלוֹשׁ. 'תַּלְמַי' בָּנָה תַּלְבּוּשׁ. 'יְלִדֵי הָעֲנָק', שֶׁמַּעֲנִיקִין אֶת הַחַמָּה בְּקוֹמָתָן.

מן הארץ ההוא יצא אשור. לפי שראה אשור שבניו מורדין בהקב"ה ובנו עיר ומגדל בארץ שנער במלכות נמרוד. ולמה נקרא שמו נמרוד, שמרד בהקב"ה, יצא מעצתם והלך לו לארץ אחרת ולפיכך נתן בו הקב"ה רוח ובינה ובנה נינוה ורחובות עיר וכלח ורסן. ולפי שברח מהם ולא רצה להיות בעצתם למרוד בהקב"ה, לכך כשחטאו בני נינוה אמר הקב"ה ליונה בן אמתי שילך לשם וינבא עליהם, אמר לו הקב"ה אביהם יצא מארצו לכבודי, לכך לך בשליחות אל בני עירו מה שלא מצינו בשאר הנביאים שהלכו לעיירות של אומות העולם, אע"פ שהיו מתנבאים עליהם: