בראשית י:יז מדרש: תנחומא בובר, במדבר רבה ובראשית רבה

ד"א, שלא יהו אומות העולם אומרים נוהג בך כאכזרי, כלומר בא דור המבול ואיבדם במים, שנאמר והמבול היה מים על הארץ (בראשית ז ו), וכן בא דור הפלגה ואיבדן, וכן באו הסדומיים ואיבדן, וכן באו המצריים ושקען במים, ואף לאלו שקרא אותן בני בכורי ישראל (שמות ד כב), הרי הוא מכלה אותן כלילית הזו שאינה מוצאה כלום, והיא הופכת על בניה, כך מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר (במדבר יד טז). אמר משה רבש"ע (כי) [אשר] עין בעין נראה אתה ה' (שם שם יד), מה (כי) [אשר] עין בעין, אמר ר' שמעון בן לקיש הרי מאזנים מעוין, אתה אומר אכנו בדבר ואורישנו (שם שם יב), ואני אומר סלח נא (שם שם יט), נראה של מי עומדת, א"ל הקב"ה חייך משה שלך עומדת ושלי בטילה, שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך (במדבר יד כ), ואעפ"כ לא בטלה גזירתו של הקב"ה שאמר למשה ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו (שם שם יב), העמיד ממנו ששים רבוא, ולעולם הבא הקב"ה מכנסן, שנאמר הנה אלה מרחוק יבאו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים (ישעיה מט יב), והגליות באות עמהם, והשבטים שהם נתונים לפנים מן סמבטיון, ושלפנים מן החשכה, הם מתכנסין ובאין לירושלים, עליהם אמר ישעיה לאמר לאסורים צאו (שם שם ט), לאלו שהם נתונים לפנים מן סמבטיון, לאשר בחשך הגלו (שם), אלו שהם נתונים לפנים מן ענן חשך, על דרכים ירעו (ועל) [ובכל] שפיים מרעיתם (שם), אלו שהן נתונים בדפני של אנטוכיא, אותה השעה הן נגאלים, ובאין לציון בשמחה, אמר ישעיה ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגון נסו יגון ואנחה (שם נא יא).

וירדו אחי יוסף עשרה. אמר להם יעקב בבקשה מכם אל תכנסו בפולי אחד מפני עין הרע, וכן עשו, כיון שנכנסו לא נכנסו כולם כאחד, אלא כל אחד ואחד בפני עצמו, מה עשה יוסף הושיב שומרים על פתח פילאות של מצרים, אמר כל מי שהוא נכנס יהא שמו ושם אביו כתוב אצליכם ותהיו מביאים לי שמותם, וכיון שנכנסו בני יעקב כל אחד ואחד בפני עצמו, הוא היה אומר מה שמך, והוא אומר לו ראובן בן יעקב, וכן כל אחד ואחד מהם כותב שמו ושם אביו, והביאו הכתבים אצל יוסף, אמר להם לכו והביאו אותם, הלכו ומצאום בשוק של זונות והביאום אצל יוסף, מיד הכירם יוסף, שנאמר ויכר יוסף את אחיו, התחיל מזכיר את החלומות, שנאמר ויזכר יוסף את החלומות אשר חלם להם, ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות, התחיל מתקשה להם ואמר להם מאין באתם, כיון שאמרו מארץ כנען, אמר לשמעון וללוי למודים אתם להיות בוזזים את בני אדם כשם שעשיתם בשכם, הוי וידבר אתם קשות.

אָמַר לוֹ משֶׁה (במדבר יד, יד טו): שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה' בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה, וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד, שֶׁלֹא יִהְיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִים אֱלֹהֵי כְּנַעַן קָשִׁים הֵם מֵאֱלֹהֵי מִצְרַיִם, אֱלֹהֵיהֶן שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁקֶר הֵם אֲבָל שֶׁל כְּנַעַן שֶׁל בַּעַל הֵם, (במדבר יד, יד-טו): וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב, מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה', מִפְּנֵי שֶׁלֹא הָיָה לוֹ יְכוֹלֶת לְהוֹסִיף לָהֶם מְזוֹנוֹת הוֹצִיאָם לַהֲמִיתָם בַּמִּדְבָּר, וְאֵין לְשׁוֹן יְכֹלֶת אֶלָּא מְזוֹנוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (מלכים א ה, כה): עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ. דָּבָר אַחֵר, שֶׁלֹא יִהְיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם נוֹהֲגִין בְּךָ כְּאַכְזָרִי, לוֹמַר בָּא דּוֹר הַמַּבּוּל וְאִבְּדָן, בָּא דּוֹר הַפְלָגָה וּבָאוּ סְדוֹמִים וּבָאוּ מִצְרִים וְאִבְּדָן, אַף אֵלּוּ שֶׁקְּרָאָן (שמות ד, כב): בְּנִי בְּכוֹרִי, הֲרֵי הוּא מְכַלֶּה אוֹתָן, כַּלִּילִית הַזּוֹ שֶׁאֵינָהּ מוֹצְאָה כְּלוּם וְהִיא הוֹפֶכֶת עַל בָּנֶיהָ, כָּךְ מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה'. אָמַר משֶׁה רִבּוֹן הָעוֹלָמִים (במדבר יד, יד): [כי] אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה, מַהוּ [כי] אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הֲרֵי מֹאזְנַיִם מְעֻיָּן, אַתָּה אוֹמֵר (במדבר יד, יב): אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר, וַאֲנִי אוֹמֵר (במדבר יד, יט): סְלַח נָא, נִרְאֶה שֶׁל מִי עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד, כ): וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיךָ, אַף עַל פִּי כֵן לֹא בָּטְלָה גְּזֵרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָמַר לְמשֶׁה (במדבר יד, יב): וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָדוֹל, הֶעֱמִיד מִמֶּנּוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כג, יז): וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה. וְלֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַנְסָן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מט, יב): הִנֵּה אֵלֶּה מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וְהִנֵּה אֵלֶּה מִצָּפוֹן וּמִיָּם וְאֵלֶּה מֵאֶרֶץ סִינִים, וְהַגָּלֻיּוֹת בָּאִים עִמָּהֶם וְהַשְּׁבָטִים שֶׁהֵם נְתוּנִים לִפְנִים מִן סַמְבַּטְיוֹן וְשֶׁלִּפְנִים מִן הָרֵי חשֶׁךְ, הֵם מִתְכַּנְסִין וּבָאִין לִיְרוּשָׁלָיִם. אָמַר יְשַׁעְיָה (ישעיה מט, יב, ט): לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ, אֵלּוּ שֶׁנְּתוּנִים לִפְנִים מִן סַמְבַּטְיוֹן, (ישעיה מט, ט): לַאֲשֶׁר בַּחשֶׁךְ הִגָּלוּ, אֵלּוּ שֶׁנְּתוּנִים לִפְנִים מִן עָנָן שֶׁל חשֶׁךְ, (ישעיה מט, ט): עַל דְּרָכִים יִרְעוּ וּבְכָל שְׁפָיִים מַרְעִיתָם, אֵלּוּ שֶׁנְּתוּנִים בְּדָפְנוֹ שֶׁל אַנְטוֹכְיָא, אוֹתָהּ שָׁעָה הֵם נִגְאָלִים וּבָאוּ לְצִיּוֹן בְּשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נא, יא): וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן וגו'.