בראשית כב:ה מדרש: אוצר מדרשים, עין יעקב, תנחומא בובר ומדרש שמואל

לעולם הוי מיסר את בנך יותר מדאי, ולא תמנע ממנו בכל יום הלקאה כדי שתהא יראתך עליו, מה הזהב צריך הלקאה אף הנער צריך הלקאה כדי שתלמדנו דברי תורה שהם דומים ללחם, שנאמר כי לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה׳, ומה הזהב אם תלקה אותו יפה מצהיב יפה, אף הנער אם תלקנו יפה יצא יפה. לפיכך הלקה את בנך כדי שתהא יראתך עליו, שאלמלא לא היה שאול בן קיש מלקה את בניו בכל שעה היה רדפהו יהונתן בנו כשאמר לו בן נעות המרדות, אלא מתוך שהיה אימתו של שאול עליו לא רדפו לאביו. ומנין שהיה מלקה שאול ליהונתן בנו שנאמר ויטל שאול את החנית עליו להכותו, וכתיב כי מות תמות יהונתן. ודוד המלך ע״ה שלא היה מיסר את בניו ולא היה מלקה אותן לפיכך עמד אבשלום עליו להרגו, ומנין שלא היה מיסר דוד לבנו דכתיב ולא עצבו אביו מימיו לאמר ואף אברהם אבינו אם לא היה מלקה את בניו ואת בני ביתו היה ישמעאל הורג אותו כשאמר להם שבו לכם פה עם החמור, הדומין לחמור. והיה יצחק ע״ה הורג לאביו כשנעקד על גבי המזבח, ואף אליעזר היה מבטל שבועתו, ואף בני הפלגשים היו הורגים אותו כשגרשם מעל יצחק בנו, אלא שהיתה יראתו על כלם. ומנין שהיתה יראתו על בניו ועל בני ביתו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו׳. לפיכך תהא יראתך על בניך ולא תמנע מהם הלקאה שנאמר אל תמנע מנער מוסר. והיינו דאמר בן סירא, דהבא צריך לקמצאה ועולימא (נער) להלקאה.

ח אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּיּוֹם. אָמַר רַב הַמְנוּנָא מַאי קְרָא? שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ג) "יֹאבַד יוֹם אִוָּלֵד בּוֹ, וְהַלַּיְלָה אָמַר הֹרָה גָּבֶר", לַיְלָה נִתָּן לְהֵרָיוֹן וְיוֹם לֹא נִתָּן לְהֵרָיוֹן. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מֵהָכָא: (משלי יט) "בּוֹזֵה דְרָכָיו יָמוּת". וְרֵישׁ לָקִישׁ, הַאי קְרָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן, מַאי דָּרִישׁ בֵּיהּ? מִיבָּעִי לֵיהּ כִּדְדָרִישׁ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, דְּדָרִישׁ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: אוֹתוֹ מַלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה עַל הַהֵרָיוֹן, 'לַיְלָה' שְׁמוֹ, וְנוֹטֵל טִפָּה וּמַעֲמִידָהּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאוֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, טִפָּה זוֹ, מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? גִּבּוֹר אוֹ חָלָשׁ, חָכָם אוֹ טִפֵּשׁ, עָשִׁיר אוֹ עָנִי? וְאִלּוּ רָשָׁע אוֹ צַדִּיק, לֹא קָאָמַר! כִּדְרַבִּי חֲנִינָא, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים י) "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה". וְרַבִּי יוֹחָנָן? אִם כֵּן נִכְתֹּב קְרָא: 'גֶּבֶר־הֹרָה', מַאי 'הֹרָה־גָּבֶר'? לַיְלָה נִתָּן לְהֵרָיוֹן וְיוֹם לֹא נִתָּן לְהֵרָיוֹן. וְרַבִּי יוֹחָנָן, הַאי קְרָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ, מַאי דָּרִישׁ בֵּיהּ? מִיבָּעִי לֵיהּ לִכְדִכְתִיב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא: שָׁלֹשׁ שָׂנֵאתִי וְאַרְבַּע לֹא אָהַבְתִּי: שַׂר הַנִּרְגָּל בְּבֵית הַמִּשְׁתָּאוֹת. וְאַמְרֵי לָהּ: שַׂר הַנִּרְגָּן, (ואמרי לה: שר הנרגז.) וְהַמּוֹשִׁיב שֶׁבֶת בִּמְרוֹמֵי קֶרֶת, וְהָאוֹחֵז בָּאַמָּה וּמַשְׁתִּין מַיִם, וְהַנִּכְנָס לְבֵית חֲבֵרוֹ פִּתְאוֹם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וַאֲפִלּוּ לְבֵיתוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן [בֶּן יוֹחַאי]: אַרְבָּעָה דְּבָרִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאָן, וַאֲנִי אֵינִי אוֹהֲבָן: הַנִּכְנָס לְבֵיתוֹ פִּתְאוֹם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, לְבֵית חֲבֵרוֹ, וְהָאוֹחֵז בָּאַמָּה וּמַשְׁתִּין מַיִם, וְהַמַּשְׁתִּין מַיִם עָרֹם לִפְנֵי מִטָּתוֹ, וְהַמְּשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּפְנֵי כָּל חַי. אָמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה לִשְׁמוּאֵל: וַאֲפִלּוּ לִפְנֵי עַכְבָּרִים? אָמַר לֵיהּ: שִׁינְנָא, לֹא! אֶלָּא כְּגוֹן: שֶׁל בֵּית פְּלוֹנִי שֶׁמְּשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶם בִּפְנֵי עַבְדֵּיהֶם וְשִׁפְחוֹתֵיהֶם. וְאִינְהוּ מַאי דָּרוּשׁ? (בראשית כב) "שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר", עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר. רַבָּה בַּר רַב הוּנָא מְקַרְקֵשׁ זַגֵּי דְּכִילְתֵּיהּ. אַבַּיֵי בַּאלִי דִּידְבִי. (רב פפא) [רָבָא] בַּאלִי פְּרוּחֵי.

וידבר ה' אל משה אחרי מות. זש"ה אמרתי להוללים אל תהולו וגו' (תהלים עה ה). למערבביא, אלו שלבן מלא עליהן חולחליות רעות. ר' לוי קרא [להון] (דהוניא) [זהוניא] אלו שמביאין אללי לעולם. ולרשעים אל תרימו קרן (שם), הצדיקים לא שמחו בעולמי, ואתם מבקשים לשמוח בעולמי. [אדם הראשון לא שמח בעולמי ואתם מבקשים לשמוח בעולמי]. ר' לוי בשם ר' שמעון [בן מנסיא] אמר תפוח עקיבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה, [ואל תתמה על זה, בנוהג שבעולם אדם עושה שני דסקרין אחת לו ואחת לבן ביתו, של מי הוא עושה נאה לא שלו, כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב"ה וגלגל חמה נברא לתשמישן של בריות לא כל שכן שיהא תפוח עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל המה], ומה תפוח עקבו מכהה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה. ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא אמר י"ג חופות קשר לו הקב"ה לאדם הראשון בגן עדן, שנאמר בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסוכתך (יחזקאל כח יג), ואחר כל הכבוד הזה כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג יט). אברהם לא שמח בעולמי ואתם מבקשים לשמוח בעולמי, אברהם נולד לו בן לסוף מאה שנה, ואמר לו הקב"ה קח נא את בנך את יחידך (שם כב ב), והיה מהלך ג' ימים, דכתיב ויהי ביום השלישי [וישא אברהם את עיניו] וירא (שם שם ד), מה ראה, ראה ענן קשור על ההר, אמר לבנו בני מה אתה רואה, אמר לו רואה אני הר נאה וענן קשור עליו , אמר לנעריו רואים אתם כלום, אמרו לו רואין אנו הרוגבעה, אמר להן שבו לכם פה עם החמור (שם שם ה), עם הדומה לחמור, נטל את יצחק בנו ועלה לראש ההר, ובנה את המזבח, וערך את העצים, ועקדו על המזבח, ונטל את הסכין, אילולי שאמר לו המלאך אל תשלח [ידך אל הנער] (שם שם יב), כבר היה שחוט, כיון שבא אצל אמו, אמרה לו מה עשה לך אביך, אמר לה נטלני אבא, והעלני הרים, והורידני בקעות, והעלני לראש הר אחד, ובנה מזבח, וסיפר את כל המעשה, אילולי שאמר לו המלאך אל תשלח ידך, כבר הייתי שחוט, אמרה לו ווי לך ברא דעלובתא אילולי שאמר לו אל תשלח, כבר הייתה שחוט, לא הספיקה לגמור הדבר עד שיצאה נשמתה, שנאמר ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה (שם כג ב), מהיכן בא, מהר המוריה בא.