בראשית כב:ז מדרש: שיר השירים רבה, תנחומא בובר, בראשית רבה ומדרש ילמדנו מתוך ילקוט תלמוד תורה

סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת, בִּשְׁתֵּי אִשּׁוֹת, בְּאֵשׁ שֶׁל מַעְלָה וּבְאֵשׁ שֶׁל מַטָּה. דָּבָר אַחֵר, סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת, בִּשְׁתֵּי אִשּׁוֹת, תּוֹרָה בִּכְתָב וְתוֹרָה בְּפֶה. דָּבָר אַחֵר, סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת, בְּאִשּׁוֹת הַרְבֵּה, בְּאִשּׁוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וְשֶׁל מוֹרִיָה, וְשֶׁל סְנֶה, וּבְאִשּׁוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ, וְשֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. דָּבָר אַחֵר, סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת, אֵלּוּ הַהֲלָכוֹת הַמְּאוּשָׁשׁוֹת. רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים, אֵלּוּ הַהַגָּדוֹת שֶׁרֵיחָן וְטַעֲמָן כַּתַּפּוּחִים. כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל חֳלָאִים שֶׁאַתָּה מֵבִיא עָלַי, בִּשְׁבִיל לְאַהֲבֵנִי לָךְ. דָּבָר אַחֵר, כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל חֳלָאִים שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְבִיאִין עָלַי בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ. דָּבָר אַחֵר, כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי חוֹלָה, אֲהוּבָה אֲנִי לוֹ. תָּנֵי עַד שֶׁלֹא יֶחֱלָה אָדָם, אוֹכֵל מַה שֶּׁמּוֹצֵא, כֵּיוָן שֶׁחָלָה מְבַקֵּשׁ לֶאֱכוֹל כָּל מִינֵי תַּעֲנוּגִים. אָמַר רַבִּי יִצְחָק לְשֶׁעָבַר הָיְתָה הַתּוֹרָה כְּלָל, וְהָיוּ מְבַקְּשִׁין לִשְׁמֹעַ דְּבַר מִשְׁנָה וּדְבַר תַּלְמוּד, וְעַכְשָׁיו שֶׁאֵין הַתּוֹרָה כְּלָל, הָיוּ מְבַקְּשִׁין לִשְׁמֹעַ דְּבַר מִקְרָא וּדְבַר אַגָּדָה. אָמַר רַבִּי לֵוִי לְשֶׁעָבַר הָיְתָה פְּרוּטָה מְצוּיָה וְהָיָה אָדָם מִתְאַוֶּה לִשְׁמֹעַ דְּבַר מִשְׁנָה וַהֲלָכָה וְתַלְמוּד; וְעַכְשָׁיו שֶׁאֵין הַפְּרוּטָה מְצוּיָה, וּבְיוֹתֵר שֶׁהֵן חוֹלִים מִן הַשִּׁעְבּוּד, אֵין מְבַקְּשִׁין לִשְׁמֹעַ אֶלָּא דִּבְרֵי בְּרָכוֹת וְנֶחָמוֹת.

כך דרש ר' תנחומא, ויהי כי זקן יצחק וגו' (בראשית כז א), את מוצא עשרים דור מאדם עד אברהם, ואין כתיב בהן זקנה אלא באברהם, שנאמר ואברהם זקן (שם כד א), עמד יצחק אף הוא כתיב ויהי כי זקן יצחק (שם כז א), עמד יעקב אף הוא כתיב ועיני ישראל כבדו מזוקן (בראשית מח י), זש"ה יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם (תהלים צ טז), ואין הדרה אלא זקנה ושיבה, שנאמר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה (משלי כ כט), הוי והדרך על בניהם, שזכה אברהם ליצחק בחמשה דברים, כך שנו רבותינו האב זוכה לבן בחמשה דברים בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים, בנוי מנין, שהיה יצחק נאה כיוסף, כתיב ביוסף ויהי יוסף יפה תואר (בראשית לט ו), וכשהלך אצל אחיו אמרו הנה בעל החלומות הלזה בא (שם לז יט), ונאמר ביצחק מי האיש הלזה וגו' (שם כד סה), שהיה יצחק נאה כיוסף מנין שהיה יצחק גבור בכח, ראה כמה בארות חפר, שנאמר וישב יצחק ויחפור וגו' (שם כו יח), ויחפרו עבדי יצחק וגו' (שם יט), ויחפרו באר אחרת וגו' (שם כא), ויעתק משם ויחפור (שם כב), ראה גבורה שהיה בידו, בעושר מנין, שנאמר ויגדל איש וגו' (שם כו יג), ואומר ויהי לו מקנה צאן וגו' (שם יד), בחכמה מנין, שאמר לאביו הנה האש והעצים וגו' (שם כב ז), ושנים [מנין], שהיה בן ק"פ שנה, ואברהם בן קע"ה, בשביל חמשת הדברים הללו (שזכה בהן), נוספו לו ה' שנים יותר מאביו, לכך נאמר יראה אל עבדיך פעלך וגו' (תהלים צ טז), כל מי שיש לו זכות זוכה בה' דברים הללו, וכל מי שאין לו זכות אינו זוכה ונוטל כנגדן ה' פורעניות, ומי היה זה זה יואב, שנאמר יחולו על ראה יואב ובנו, [ואל יכרת איש מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם] (ש"ב ג כט), זב כנגד הכח, מי שהוא זב אין חלש ממנו, מצורע כנגד הנוי, מי שהוא מצורע אפילו בחור אין כעור ממנו, ומחזיק בפלך כנגד העושר שהוא (כאשה עניה) שאם אינה טוה בפשתן אין לה מנין לאכול, וחסר לחם כנגד החכמה, שנאמר לכו לחמו בלחמי (משלי ט ה), ונופל בחרב כנגד השנים, מי שהוא חוטא לוקה בהם, אבל מי שהוא זוכה נוטל כי צחק, ודוד מקלס תחת אבותיך יהיו בניך (תהלים מה יז).

ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי בא לו סמאל אצל אבינו אברהם אמר ליה סבא סבא אובדת לבך בן שניתן לך לק' שנה אתה הולך לשחטו א"ל ע"מ כן א"ל ואם מנסה אותך יותר מיכן את יכול לעמוד (איוב ד) הנסה דבר אליך תלאה א"ל ויתר על דין א"ל למחר אומר לך שופך דם את חייב ששפכת דמו של בנך א"ל ע"מ כן וכיון שלא הועיל ממנו כלום בא לו אצל יצחק אמר לו ברא דעלובתא הולך הוא לשוחטך א"ל ע"מ כן א"ל א"כ כל אותן הפרגזיות שעשת אמך לישמעאל שנאיה דביתה ירותא ואתה אינך מכניס בלבך כד לא תיעול מילא תיעול פלגא הה"ד ויאמר יצחק אל אברהם אביו אבי למה אבי אבי פ' פעמים כדי שיתמלא עליו רחמים ויאמר הנה האש והעצים א"ל יצף לההוא גברא דיגער ביה מכל מקום אלהים יראה לו השה בני ואם לאו אתה השה לעולה בני וילכו שניהם יחדו זה לעקוד וזה ליעקד זה לשחוט וזה לישחט: