וְעֶפְר֥וֹן יֹשֵׁ֖ב בְּת֣וֹךְ בְּנֵי־חֵ֑ת וַיַּעַן֩ עֶפְר֨וֹן הַחִתִּ֤י אֶת־אַבְרָהָם֙ בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֔ת לְכֹ֛ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִיר֖וֹ לֵאמֹֽר׃
מדרש אגדה
ועפרון ישב. ישב חסר וי"ו, אותה שעה הקדימוהו למלך, כששמעו לאברהם הוא אומר ופגעו לי בעפרון בן צחר, שלא יהא גדול כאברהם קונה מאיש קטן. ומנין היה יודע אברהם למערה, מן הבקר שרץ ונכנס לשם:
מדרש שכל טוב
לאמר. ע"י קרוביהן, רוב פסוקים במקרא מודיעים כי היו לראשונים שער אחד מיוחד לעיר להתקבץ שם, ושם ישיבת גדולי העיר וזקניה למשפט ולדברים גדולים, שנא' בצאתי שער עלי קרת (איוב כט ז), וכן בני חת, שנא' לכל באי שער (עירם) [עירו] (בראשית כג י), וכן הוא אומר כל יוצאי שער (עירם) [עירו] (פסוק כד) ובישראל הוא אומר אל זקני העיר השערה (דברים כב טו):
בראשית רבה
וידבר אתם לאמר אם יש את נפשכם פגעוני לי - סרסרוני לי, ואם לאו, צלו לי עילויה. ועפרון יושב בתוך בני חת רבי יצחק אמר: ישב כתיב, אותו היום מינו אותו ארכוסטרטיגוס, דלא יהא בר נש רב זבין, מן בר נש זעיר. ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת אמר ר' פנחס: מלמד שנעלו דלתותיהן והלכו לגמול חסדים לאברהם. לא אדוני שמעני השדה נתתי לך והמערה וגו', אדוני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף אמר רבי חנינא: כל שקלים האמורים בתורה סלעים, ובנביאים ליטרין, בכתובים קנטרין. ר' יודן אמר: חוץ משקלי עפרון, שהיו קנטרין. הה"ד (משלי כח) נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו. נבהל להון איש רע עין, זה עפרון, שהכניס עין רע בממונו של צדיק. ולא ידע כי חסר יבואנו, שחסרתו התורה וא"ו, הדא הוא דכתיב: וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרן, עפרן כתיב חסר וא"ו. ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר רבי אבא בר ביזנא אמר: פרגמטיא נפק: