בראשית כג:יב מדרש: אוצר מדרשים, פרקי דרבי אליעזר ובראשית רבה

גדולה ענוה שנשתבח בה אברהם אבינו ע״ה, מפני שהיו בני דורו גדולים שבהם מנשאין אותו כגון עפרון החתי והיו קוראין אותו אדוני וגו׳, והוא ע״ה היה משפיל עצמו במדת הענות והצניעות עמהם ואפילו לפני הפחותים שבהם, שנאמר וישתחו אברהם לפני עם הארץ (בראשית כ״ג י״ב). גדולה ענוה שבה נשתבח יצחק ע״ה שהרי אבימלך גרש אותו ממלכותו וכשבא לו אבימלך לא גבה לבו ולא שלם לו במעשיו, ומרוב ענותנותו קבלו באהבה והאכילהו והשקהו לו ולאנשיו, שנאמר ויעש להם משתה וגו׳ וישלחם יצחק וילכו מאתו (שם כ״ו ל׳). גדולה ענוה שבה נשתבח יעקב אע"ה שמפני ענותנותו היה קורא לעשו אדוני שנאמר כה תאמרון לאדוני לעשו (שם ל״ב ה׳), ולכך היה כותב רבינו הקדוש לאנטוגינוס נאם עבדך יהודה, אמר כי לא טוב אנכי מאבותי. גדולה ענוה שבה נשתבח משה רבינו ע׳׳ה שנאמר והאיש משה ענו מאד (במדבר י״ב ג׳) מה ת״ל מכל האדם? אלא ענו ואינו מתגאה במדה מן המדות שבני אדם רגילין להתגאות בה כנון המלכות והנבואה והחכמה, ואע״פ שהיו בו כל המדות הללו ענו מאד מכל האדם. גדולה ענוה שבה נתגדל אהרן ע״ה בנוהג בבני אדם, אדם מכבד (מטאטא) את ביתו בבגדים בלות שמא מתטנף הוא בכליו והוא מכבד, אבל אהרן ע״ה לובש ח׳ בגדים ודומה לחתן בחופה, ואעפ״כ והרים את הדשן. גדולה ענוה שבה נשתבח אלעזר שנאמר ונשיא נשיאי הלוי אלעזר וגו׳ (שם ג׳ ל״ב) ואעפ״כ היה משפיל את עצמו לפני גדולת הקב״ה והיה נושא בעצמו קטרת הסמים ושמן המאור ומנחת התמיד ושמן המשחה, קטרת הסמים בימינו ושמן המאור בשמאלו ומנחת התמיד תלויה בזרועו ושמן המשחה תלויה באפונדתו. ושמא תאמר קטן היה הרי הוא אומר ונשיא נשיאי הלוי, אלא שאין גדולה בפלטרין של מלך שנאמר אל תתהדר לפני מלך (משלי כ״ה ו'). גדולה ענוה שבה נתגדלו הלוים שכל ישראל היו מהלכין כאחד והם היו זקוקין ליישב את כל כלי המשכן, ולא עוד אלא שטוענין בעגלה, ואפילו הכי לא נתגאו ולא אמרו אין אנו מקבלין עלינו, שאין גדולה בפלטרין של מלך שנאמר אל תתהדר לפני מלך. גדולה ענוה שבה נתגדל שאול שהרי כשאמר לו שמואל ולמי כל חמדת ישראל הלא לך ולכל בית אביך (ש״א ט׳ כ׳) והוא הקטין עצמו וא״ל הלא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצעירה, וכשבקשו למשוך אותו הטמין עצמו עד שהפילו גורלות שנאמר ויאמר ה׳ הנה הוא נחבא אל הכלים (שם י׳ כ״ב). גדולה ענוה שבה נתגדל דוד שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה׳ ויאמר מי אנכי ה' אלהים ומי ביתי כי הביאתני עד הלום וגו׳ (ש״ב ז׳ י״ח), ואמר ואנכי תולעת ולא איש (תהלים כ״ב ז׳).

״בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ, וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל״ (משלי ד, יב).

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה אָבוֹת כָּרְתוּ בְּרִית עִם עַמֵּי הָאָרֶץ, וְאֵלּוּ הֵם: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב. אַבְרָהָם כָּרַת בְּרִית עִם עַמֵּי הָאָרֶץ כְּשֶׁנִּגְלוּ עָלָיו הַמַּלְאָכִים. הָיָה סָבוּר שֶׁהֵם אוֹרְחֵי הָאָרֶץ וְרָץ לִקְרָאתָם וְרָצָה לַעֲשׂוֹת לָהֶם סְעוּדָה גְּדוֹלָה, וְאָמַר לְשָׂרָה לַעֲשׂוֹת לָהֶם סְעוּדָה גְּדוֹלָה. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה רָאֲתָה דַּם נִדָּה, לְפִיכָךְ לֹא הִגִּישׁ לָהֶם מִן הָעוּגוֹת. וְרָץ לְהָבִיא בֶּן בָּקָר וּבָרַח מִלְּפָנָיו בֶּן הַבָּקָר וְנִכְנַס לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה. וְנִכְנַס אַבְרָהָם אַחֲרָיו וּמָצָא שָׁם אָדָם הָרִאשׁוֹן וְעֶזְרוֹ שׁוֹכְבִים עַל הַמִּטּוֹת וִישֵׁנִים, וְנֵרוֹת דּוֹלְקוֹת עֲלֵיהֶן, וְרֵיחַ טוֹב עֲלֵיהֶם כְּרֵיחַ נִיחוֹחַ. לְפִיכָךְ חָמַד הַמְּעָרָה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר. אָמַר לִבְנֵי יְבוּס לִקְנוֹת מֵהֶם אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה בְּמֶכֶר טוֹב בְּזָהָב וּבִכְתָב לַאֲחֻזַּת קֶבֶר עוֹלָם. וְכִי יְבוּסִים הָיוּ? וַהֲלֹא חִתִּיִּים הָיוּ? אֶלָּא עִיר יְבוּס נִקְרָא יְבוּסִים. וְלֹא קִבְּלוּ הָאֲנָשִׁים עֲלֵיהֶם. הִתְחִיל כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה אֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ״.