בראשית כד:יד מדרש: מדרש שכל טוב, מדרש אגדה, ויקרא רבה ואגדת בראשית

וידר יעקב נדר. זש"ה אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב (תהלים קלב ב), תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה. ארבע הן שנדרו, שנים נדרו והפסידו, ושנים נדרו והשכירו, יעקב נדר והפסיד את דינה, לפי שהוציא את הנדר לשם שמים לבטלה, שהרי הבטיח כבר הקב"ה על כל התנאים הללו ולא היה צריך לנדור. יפתח נדר והפסיד את בתו ואת איבריו, לפי שנדר שלא כהוגן, כמו שדרשנו בפסוק והיה הנערה אשר אומר אליה הטי (בראשית כד יד), ישראל בימי הכנעני מלך ערד נדרו ונשכרו, וכן חנה נדרה ונשכרה, הואיל שנדרו כהוגן ונדרו לצורך, ומערכת הנדר והנדבה יזכני הקב"ה לכבודו כהנה לדורשו במקומו:

ואמרה שתה. ולמה אמר אליעזר זה התנאי, כענין הזה אשר הוכיח ה' לבן אדני, לפי שהוא יודע אם אמרה כן היא תהיה צדקת, ותהיה אוהבת לשמש את האורחים כשהם שהיו עושים אברהם ושרה:

אַרְבָּעָה פָּתְחוּ בִּנְדָרִים, שְׁלשָׁה שָׁאֲלוּ שֶׁלֹּא כְהֹגֶן וֶהֱשִׁיבָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּהֹגֶן, וְאֶחָד שָׁאַל שֶׁלֹּא כְּהֹגֶן וֶהֱשִׁיבוֹ הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא כְהֹגֶן, וְאֵלּוּ הֵן: אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, וְשָׁאוּל וְיִפְתָּח וְכָלֵב. אֱלִיעֶזֶר שָׁאַל שֶׁלֹּא כְהֹגֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, יד): וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ יָצְתָה שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית אוֹ זוֹנָה, הָיִיתָ אוֹמֵר (בראשית כד, יד): אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וְעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְזִמֵּן לוֹ אֶת רִבְקָה. כָּלֵב שָׁאַל שֶׁלֹּא כְהֹגֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע טו, טז): וַיֹּאמֶר כָּלֵב אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה, הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ לְכָדָהּ כְּנַעֲנִי אוֹ מַמְזֵר אוֹ עֶבֶד הָיִיתָ נוֹתֵן לוֹ בִּתְּךָ, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִמֵּן לוֹ אֶת אָחִיו וּלְכָדָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע טו, טז): וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז. שָׁאוּל שָׁאַל שֶׁלֹּא כְהֹגֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, כה): וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנוּ הַמֶּלֶךְ עשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ הֲרָגוֹ עַמּוֹנִי אוֹ מַמְזֵר אוֹ עֶבֶד הָיִיתָ נוֹתֵן לוֹ אֶת בִּתְּךָ, זִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּוִד וְנָתַן לוֹ בִּתּוֹ מִיכַל. יִפְתָּח שָׁאַל שֶׁלֹּא כְהֹגֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים יא, לא): וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ יָצָא גָּמָּל אוֹ חֲמוֹר אוֹ כֶּלֶב הָיִיתָ מַעֲלֵהוּ עוֹלָה, הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא כְהֹגֶן וְזִמֵּן לוֹ אֶת בִּתּוֹ (שופטים יא, לה): וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו, הָיָה יָכוֹל לְהָפֵר אֶת נִדְּרוֹ וְלֵילֵךְ אֵצֶל פִּנְחָס, אָמַר אֲנִי מֶלֶךְ וְאֵלֵךְ אֵצֶל פִּנְחָס, וּפִנְחָס אָמַר אֲנִי כֹּהֵן גָּדוֹל וּבֶן כֹּהֵן גָּדוֹל וְאֵלֵךְ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ זֶה. בֵּין דֵּין לְדֵין נִסְפַּת הַהִיא עֲלוּבְתָּא וּשְׁנֵיהֶם נִתְחַיְּבוּ בְּדָמֶיהָ, פִּנְחָס נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א ט, כ): וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר נָגִיד הָיָה עֲלֵיהֶם לְפָנִים ה' עִמּוֹ. יִפְתָּח נִשּׁוֹל אֵבָר אֵבָר, וְנִקְבַּר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים יב, ז): וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִלְעָד, בְּעִיר גִּלְעָד לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בְּעָרֵי, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה נִשּׁוֹל מִמֶּנּוּ אֵבָר אֵבָר וְנִקְבַּר בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְרַבִּי יוֹחָנָן, רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר דָּמִים הָיָה חַיָּב לִתֵּן וְלִקָּרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר דָּמִים לֹא הָיָה חַיָּב, דִּתְנִינַן דָּבָר שֶׁרָאוּי לִקָּרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ יִקָּרֵב דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִקָּרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקָּרֵב עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא כָּל מִי שֶׁנּוֹדֵר וּמְשַׁלֵּם נִדְרוֹ, זוֹכֶה שֶׁיְשַׁלֵּם נִדְרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קטז, יח): נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵּם, הֵיכָן (תהלים קטז, יט): בְּחַצְרוֹת בֵּית ה' בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּיָה, וְאוֹמֵר (תהלים קיח, א): הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.