בראשית כד:כז מדרש: אגדת בראשית, מדרש שכל טוב ובראשית רבה

וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אֲ֠שֶׁר לֹֽא־עָזַ֥ב חַסְדּ֛וֹ וַאֲמִתּ֖וֹ מֵעִ֣ם אֲדֹנִ֑י אָנֹכִ֗י בַּדֶּ֙רֶךְ֙ נָחַ֣נִי יְהוָ֔ה בֵּ֖ית אֲחֵ֥י אֲדֹנִֽי׃

אגדת בראשית

פרק י"ח כתובים.
[א] לדוד מזמור נאום ה' לאדוני שב לימיני (תהלים קי א). זש"ה והיה אדירו ממנו וגו' (ירמי' ל כא). ראה האיך הקב"ה מחבב ומגדל את ישראל, שתלה אבותיהן בהן, שנאמר והיה אדירו ממנו, ואין אדירים אלא אבות, שנא' לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם (תהלים טז ג), לכך והיה אדירו ממנו, האבות מהן והכל מהן ועד עכשיו באבות אתה אומר, ומנין שאף הקב"ה מפני חיבתן אמר להם מכם אני, שנאמר ומושלו מקרבו יצא (ירמי' שם), זה הקב"ה, שנאמר במקהלות ברכו אלהים ממקור ישראל (תהלים סח כז). והקרבתיו ונגש אלי (ירמי' שם), זה אברהם, שנאמר ויגש אברהם וגו' (בראשית יח כג). כי מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאום ה' (ירמי' שם). נאום ה' לאדוני, זה אברהם, שנאמר ויאמר ברוך ה' אלהי אדוני אברהם, אין מידותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם, שלטון כשהוא נכנס הוא יושב בימין, וסונקנדריס (סיקרי"טיר בלעז) שלו בשמאלו, והב"ה שהוא שולט מסוף העולם ועד סופו והכל שלו, כתב שאברהם יושב לימינו, שנאמר נאום ה' שב לימיני, ולמה הוא מושיבו אצלו, שהוא מוכיח את ישראל, ומראה לאברהם אביהם כל טובה שעושה עמהם, שנאמר נגד אבותם עשה פלא (תהלים עח יב), לפיכך הוא מושיבו אצלו, וכן חנה אומרת מקים מעפר דל (ש"א ב ח), אותו שעשה עצמו עפר ואפר, דכתיב אנכי עפר ואפר (בראשית יח כז), ואפילו מקים מעפר דל מה עושה לו, מושיבו בכסא הכבוד, שנאמר וכסא כבוד ינחילם (ש"א שם).
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש שכל טוב

ואם חל יו"ט הראשון של ר"ה בשבת אין תוקעין, דא"ר זירא גזירה הוא דגזרו אנשי כנסת הגדולה על השופר ועל הלולב ועל המגילה שלא לנהוג בשבת שמא יוליכם אצל בקי ללמוד עניינים אי נמי ברכותיהן ויעבירם ארבע אמות בר"ה נמצא מחלל את השבת, ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה, והא דאמר ר' יצחק כל שנה שלא תקעו בה בתחלה מריעין לה בסופה, לא אמר כשחל ר"ה בשבת, דהא גזירת הכתוב שלא יתקעו, שנא' זכרון תרועה (ויקרא כג כד), אלא כגון שנאנסו או נתרשלו מלתקוע, מאי טעמא מריעין לה משום דלא נתערבב השטן כי כששומע קול שופר אומר שמא זהו יום, שנא' בו ביום ההוא יתקע בשופר גדול (ישעי' כז יג), לפיכך עומד ושותק ואין לו רשות לקטרג, ואם לא תקע בראש השנה הוא מקטרג ונוטל רשות ובא ומגלגל פורעניות לעולם, לפיכך צריכין גוי צדיק שומר אמונים להיות מאמינים בבוראם שהוא מוציא צדקם כאור ומשפטם כצהרים, לבוא בקיחת דברים לפניו בראש השנה, יום בו נוצר אדם הראשון, ובו ביום נידון ומצא כופר, וביום זה כל באי עולם נסקרין בסקירה ונידונין בו מה יהא עליהם עד סוף השנה, דכתיב תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו (תהלים פא ד), איזהו חג שהחודש מתכסה בו שאין הירח נראה, הוי אומר זה ר"ה, וכתיב כי חק לישראל הוא (שם שם ה), שהן נכנסין תחלה לדין מקמיה דליפוש חרון אף, ואח"כ משפט לאלהי יעקב (שם), שגם כל העולם כולו נידונין בו ביום, וצריכין לומר סדר מלכיות שקבלו מלכותו עליהן, שנא' אני ה' אלהיכם (במדבר י י), ולחתום בא"י זוכר הברית, כדי שיזכור לנו עקידת יצחק שנעקד כאיל בא"י מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון, ולתקוע תשר"ת, ולומר סדר זכרונות, ויחתום ויכתבו לחיים, שנא' ונזכרתם לפני ה' אלהיכם (שם שם ט), ולתקוע תש"ת ולומר סדר שופרות, כדכתיב יום תרועה יהי' לכם (שם כט א), ולחתום בא"י שומע תרועה, פי' ששומע ומקבלה ברצון, שנא' עלה (ה') [אלהים] בתרועה ה' בקול שופר (תהלים מז ו), וכשהציבור יושבין והוא מתחיל לתקוע, צריך לברך קודם תקיעה בא"י אמ"ה אקב"ו לשמוע קול שופר, ואין רשאי לומר בקול שופר, שאין השופר מלך ורב לשמוע בקולו, כדכתיב ושמעת בקול ה' (דברים כז י), וכתיב כי אם שמוע תשמע בקולו (שמות כג כב), אלא קולו ע"י אדם אנו מצווין לשמוע, וכן אינו רשאי לברך לתקוע בשופר, שאם אינו כך או אינו תוקע נמצא מחייב את עצמו בדבריו, וצריך לברך שהחיינו, דכתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום (דברים ד ד), וכתיב ברוך ה' (אלהים) [אלהי] אדוני אברהם אשר לא עזב חסדו וגו' (בראשית כד כז):
שאל רבBookmarkShareCopy

אגדת בראשית

פרק (נ"ה) [נ"ו] נביאים.
[א] חזון עובדיהו (עובדי' א א). זש"ה ויען אליפז התימני ויאמר (איוב ד א), א"ר ברכיה למה בחזון נפרע הקב"ה מן עשו, אלא את מוצא האיך הקב"ה משלם גמול לשונא ולאוהב, לזה לפי מעשיו, ולזה לפי מעשיו, כשנתיסר איוב היה אליפז בכור עשו אוהבו, וצדיק היה אליפז ולא הוכיח את איוב אלא בחזון, הכתוב אומר ויען אליפז וגומר, על שאמרת למה איני כאברהם, וכי נתנסית כאברהם, אברהם נתנסה ולא בעט ואת בועט הנסה דבר אליך תלאה (איוב ד ב). משל לאחד שהיו לו שתי נשים, אחת כתובתה בעשר ריבוא, ואחת כתובה בד' ריבוא, אמרה לו אותה של ארבע ריבוא, למה אין אתה נוהג בי כבוד כחברתי, אמר לה את כתובתך בארבע ריבוא, ושל חברתך בשל עשר, כך אמר איוב למה אין אתה נוהג בי כבוד כאברהם, אמר לו וכי נתנסית כאברהם, הנסה דבר אליך תלאה. ואין נסה אלא אברהם, שנאמר והאלהים נסה את אברהם (בראשית כב א), אמר להם ואני לא הכנסתי ארבע עטרות, תם וישר ירא אלהים וסר מרע (איוב א א), אמרו לו אברהם נתנסה בעשרה, והי' לו עשרה עטרות. נקרא איתן, שנאמר משכיל לאיתן האזרחי (תהלים פט א), וכן האיתנים מוסדי ארץ (מיכה ו ב). ולמה נקרא איתן שחיזק עצמו לעשות רצון יוצרו נקרא הימן, שהאמין בהקב"ה, שנאמר והאמין בי"י (בראשית טו ו). נקרא אברם מתחילה, וניתוסף לו ה', ונקרא אברהם, ולמה ה' נתוסף לו, שקיים ה' חומשי תורה עד שלא ניתנו, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' (שם כו ה). לפיכך נקרא אברהם. נקרא עיט, שנאמר קורא ממזרח עיט (ישעי' מו יא), היא התרנגולת, כשם שהתרנגולת הזו כשהיא עושה אפרוחים משמרתן מן כבשות ומן העורבים, ונותנה נפשה עליהן, כך היה אברהם נותן נפשו לישרף, וירד לכבשן האש. נקרא צור, שנאמר הביטו אל צור חוצבתם (שם נא א), כשם שהצור הזה אין לו מעיים, כך היה אברהם בלא מעיים, כשאמר לו קח את בנך וגו' (בראשית כב ב) ונקרא נשיא למי שנקרא רם ונשא, שנאמר כי כה אמר רם ונשא (ישעי' נז טו). ונקרא אדון, שנאמר ויאמר ברוך ה' אלהי אדני אברהם (בראשית כד כז), ואם תאמר מפני שהי' עבדו קראו אדון, לאו, אף אחרים כך היו קוראין אותו, שנאמר שמענו אדני וגו' (שם כג ו). שהוא עשה להקב"ה אדון על כל בריותיו. ונקרא אלהים, שנאמר נשיא אלהים (שם שם). שהוא הודיע יראתו של הקב"ה בעולמו, שנאמר ירא אלהים אתה (שם כב יב). נקרא נביא, שהוא הודיע תחילה מה הוא כחה של רוח הקודש, שנאמר ואתה השב אשת האיש כי נביא הוא (שם כ ז). ונקרא ירא אלהים. שנאמר כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (שם כב יב), שהי' ירא מן הקב"ה ונקרא אוהב, שנאמר זרע אברהם אוהבי (ישעי' מא ח). הרי עשרה כנגד עשרה נסיונות, אמר לו אליפז שמא יש לך המידות הללו, הנסה דבר אליך תלאה, הנה יסרת רבים (איוב ד ג). בעלי יסורין היו באין אצלך ואת מנחמן, הסומא היה בא ואומר לך כבר היה הקב"ה יודע מה שאני עתיד לעשות שממעי אמי עשה סומא אותי, ואת אומר לו אל תאמר כך, ואת אומר לו בני אם בנית לך בית, ולא רצית לעשות לך חלונות, מי היה אונסך אם אתה חשוב עצמך שאתה סריק"לונו (פי' טרקלין) של הקב"ה, ולא משנאה עשה לך כך, אלא שישתבח בך לעתיד לבא, שנאמר אז תפקחנה עיני עורים (ישעי' לה ה). וכן הפסח את אומר אל תאמר כך אילו היית אומן ובנית לך חצר ולא רצית להעמיד בה עמודים, מי היה יכול למחות בידך, כך הקב"ה משתבח בך לעתיד לבא, שנאמר אז ידלג כאיל פסח (שם שם), וכן חרש את אומר לו אילו היית יוצר ולא רצית לעשות לחברתך אזניים, מי היה מכריחך, כך הקב"ה משתבח בך לעולם הבא, שנאמר ואזני חרשי' תפקחנה (שם שם ה), אתה היית מנחם כל בעלי יסורין, כושל יקימון מליך (איוב ד ד), ועכשיו שנגעו בך יסורין נבהלת, שנאמר כי עתה תבא אליך ותלא וגומר (שם שם ה), הלא יראתך וגומר (שם שם ו), על שאמרת אני תם וישר, אילולי עשה לך כאנוש, והביא את המבול, אלא שעמד צדקך בפניך, זכר נא מי הוא נקי אבד (שם שם ז), אמר לו אליפז למה קראת תגר ואמרת, כן הוא עושה לצדיקים. למה הדבר דומה לאדם שעלה לבימה התחיל בוכה, אמרו לו מפני מה אתה בוכה אמר להן שאני אדם טוב ולא עשיתי רע מימי, אמרו לו אם כן ניתן לך דימוס, למה שלא איבד אדם טוב מימיו, כך אמר איוב אדם טוב אני עינים הייתי לעור וגומר (שם כט טו), בחוץ לא ילין גר (שם לא לב), וכך הביא את היסורין עלי, אמר לו אליפז אעפ"י שהי' אברהם צדיק לא נאבד, שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשית טו ז). אם צדיק אתה הוא חוזר עליך ברחמים, שאינו מאבד צדיק, שנאמר זכר נא מי הוא נקי אבד וגומר. כאשר ראיתי חורשי און (איוב ד ז וח), מקנא את ברשעים שהן נתונין בשלוה, שהן זורעי' און, וקוצרים עמל, הרי היום בא, ואת רואה כי מנשמת אלוה יאבדו וגומר, שאגת אריה וקול שחל (שם שם ט וי), אמר לו סוף ישראל לחטוא לפני הקב"ה שנקרא אריה, שנאמר אריה שאג מי לא יירא (עמוס ג ח), והוא מעלה עליהם לנבוכדנצר שנקרא אריה, שנאמר עלה אריה מסובכו (ירמי' ד ז), בחודש תמוז שמזלו אריה, ומחריב בית המקדש שנקרא אריה. שנאמר הוי אריאל אריאל (ישעי' כט א), ומושל ביהודה שנקרא אריה, שנאמר גור אריה יהודה (בראשית מט ט). הוא מפרש כאן חמשה שמות וכולן שם אריה. שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו. ליש אובד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו (איוב ד י ויא), אמר לו אליפז מעצמי לא אמרתי, אלא רוח הקודש גנבה לי דבר, ואלי דבר יגונב וגו' (שם שם יב). ובמה הוכיחו כל אלו בחזון, שנאמר בסעיפים (בחזיונות) [מחזיונות] לילה (שם שם יג), אמר לו הקב"ה אתה הוכחת לעבדי איוב בחזון, אף אני משלח לנביא שיוכיח ויפרע מבית אביך בחזון, שנאמר חזון עובדיה כה אמר ה' אלהים וגומר (עובדי' א א), למה שהרבה שיעבדה אותנו אף אני משנן חרבי ויורד עליו, שנאמר כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד וגו' (ישעי' לד ה).
שאל רבBookmarkShareCopy