בראשית כה:ה מדרש: שמות רבה, מדרש תהילים, תנחומא בובר ומדרש אגדה

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו - הדא הוא דכתיב (משלי יג, כד): חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר. בנוהג שבעולם, אדם שאומר לו חברו: פלוני הכה לבנך, יורד עמו עד לחייו. ומה תלמוד לומר: חושך שבטו שונא בנו?! ללמדך, שכל המונע בנו מן המרדות, סוף בא לתרבות רעה ושונאהו. שכן מצינו בישמעאל, שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רדהו ויצא לתרבות רעה ושנאהו, והוציאו מביתו ריקם. מה עשה ישמעאל כשהיה בן חמש עשרה שנה? התחיל להביא צלם מן השוק והיה מצחק בו ועובדו כמו שראה מאחרים, מיד (בראשית כא, ט): ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק וגו', ואין מצחק אלא עבודת כוכבים, כמה דאת אמר (שמות לב, ו): ויקומו לצחק, מיד (בראשית שם, י): ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה, שמא ילמד בני אורחותיו, מיד (שם שם, יא): וירע הדבר מאד בעיני אברהם וגו', על שיצא לתרבות רעה. (שם שם, יב): ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך וגו', מכאן אתה למד, שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות, מיד, (שם שם, יד): וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים, ללמדך, שהיה שונא לישמעאל על שיצא לתרבות רעה, ושלחו הוא ואמו הגר ריקם, וטרדו מביתו על כך. וכי תעלה על דעתך, שאברהם שכתוב בו (שם יג, ב): ואברהם כבד מאד במקנה וגו', היה משלח אשתו ובנו מביתו ריקם, בלא כסות ובלא מחיה?! אלא ללמדך, כיון שיצא לתרבות רעה, לא נפנה עליו. מה היה סופו? כשגרשו ישב בפרשת דרכים והיה מלסטם את הבריות, שנאמר (שם טז, יב): והוא יהיה פרא אדם. כיוצא בו (שם כה, כח): ויאהב יצחק את עשו, לפיכך יצא לתרבות רעה, על אשר לא רדהו, כמו ששנינו: חמש עברות עבר עשו הרשע באותו היום: בא על נערה המאורסה והרג את הנפש וכפר בתחית המתים וכפר בעיקר וביזה את הבכורה ועוד, שתאב מיתת אביו, וביקש להרוג את אחיו, שנאמר (שם כז, מא): יקרבו ימי אבל אבי וגו', וגרם ליעקב לברוח מאבותיו, והלך אף הוא אצל ישמעאל, ללמוד ממנו תרבות רעה ולהוסיף על נשיו, שנאמר (שם כח, ט): וילך עשו אל ישמעאל. כיוצא בו דוד, שלא יסר לאבשלום בנו ולא רדהו, יצא לתרבות רעה ובקש להרוג את אביו, ושכב עם פילגשיו, וגרם לו לילך יחף והוא בוכה, ונפלו מישראל כמה אלפים וכמה רבבות, וגרם לו דברים קשים הרבה, שאין להם סוף, דכתיב (תהלים ג, א): מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, מה כתיב אחריו (שם שם, ב): ה' מה רבו צרי וגו', וקשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם, ממלחמת גוג ומגוג, דאילו במלחמת גוג ומגוג, כתיב (שם ב, א): למה רגשו גוים ולהלן כתיב: ה' מה רבו צרי. וכיוצא בו עשה דוד באדוניה, שלא רדהו ביסורין, ולא גער בו, ולפיכך יצא לתרבות רעה, דכתיב (מ"א א, ו): ולא עצבו אביו מימיו. (שם שם, שם): ואותו ילדה אחרי אבשלום. והלוא אבשלום בן מעכה ואדוניהו בן חגית מהו ואותו ילדה אחרי אבשלום?! אלא, מתוך שיצא לתרבות רעה ולא רדהו אביו, וכתיב באדוניהו: ולא עצבו אביו מימיו, אף הוא יצא לתרבות רעה, לפיכך כתיב: ואותו ילדה אחרי אבשלום. (משלי יג, כד): ואוהבו שחרו מוסר, זה הקדוש ברוך הוא, על שאהב את ישראל, דכתיב (מלאכי א, ב): אהבתי אתכם אמר ה', שהוא מרבה אותן ביסורין. אתה מוצא שלוש מתנות טובות, נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולם לא נתנם להם, אלא על ידי יסורין: התורה וארץ ישראל וחיי העולם הבא התורה, דכתיב (תהלים צד, יב): אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל, דכתיב (דברים ח, ה): וידעת עם לבבך וגו'. מה כתיב אחריו? (שם שם, ז): כי ה' אלהיך מביאך וגו'. העולם הבא, דכתיב (משלי ו, כג): כי נר מצוה ותורה אור וגו'. וכל המיסר את בנו, מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו, שנאמר (שם כט, יז): יסר בנך וינחך וגו', ואומר (שם יט, יח): יסר בנך, כי יש תקוה ומוסיף עליו אהבה, שנאמר: ואוהבו שחרו מוסר, לפי ששחרו מוסר, לכך אוהבו. אתה מוצא, שאברהם יסר את יצחק בנו, ולמדו תורה, והדריכו בדרכיו, דכתיב באברהם (בראשית כו, ה): עקב אשר שמע אברהם בקולי, וכתיב (שם כה, ט): ואלה תולדות יצחק בן אברהם, ללמדך, שהיה דומה לאביו בכל דבר: בנוי, בחכמה, בעושר, ובמעשים טובים. תדע לך, שבן שלושים ושבע שנה היה כשעקדו אביו, וכתיב (שם כד, א): ואברהם זקן בא בימים, ועקדו וכפתו כשה ולא נמנע, לפיכך (שם כה, ה): ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק הוי, ואוהבו שחרו מוסר. כיוצא בו היה יצחק משחר מוסר ליעקב, שלמדו יצחק תורה, ויסרו בבית תלמודו, שנאמר (שם שם, כז): ויעקב איש תם וגו'. ולמד מה שלמדו אביו, ואחר כך פרש מאביו, ונטמן בבית עבר ללמוד תורה, לפיכך זכה לברכה וירש את הארץ, שנאמר (שם לז, א): וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. ואף יעקב אבינו יסר את בניו ורדה אותם ולמדם דרכיו, שלא היה בהם פסולת, שכן כתיב: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו', השוון כולם ליעקב, שכולם צדיקים כיוצא בו היו, הוי, ואוהבו שחרו מוסר:

דבר אחר אשרי האיש. זה שאמר הכתוב (תהלים פד יב) כי שמש ומגן ה' אלקים. חזקיה בר' חייא אמר אשריהם צדיקים הנביאים שהם מדמים הצורה ליוצרה. ואת הנטיעה לנוטעה. כמה דאת אמר כי שמש ומגן ה' אלקים. ואמר (יחזקאל מג ב) והנה כבוד אלקי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו. אלא אין משמיעים לאזן אלא מה שהיא יכולה לשמוע ואין מראין לעין אלא מה שהיא יכולה לראות. דבר אחר כי שמש ומגן ה' אלקים. אי מה השמש הזו קופחת אף הקב"ה כן. תלמוד לומר ומגן. מה המגן הזה מגין את האדם כך הקב"ה מגין על עולמו. ר' חייא בר אבין אמר מאיר כשמש ומסיך כמגן. דבר אחר מגן זה תריס טארג"א פרסאה שהוא מקיף את האדם משלש רוחותיו. ומנין לרבות רוח הרביעי. תלמוד לומר (תהלים ה יג) ה' כצנה רצון תעטרנו. דבר אחר שמש ומגן מדבר באברהם אבינו. כי שמש זה אברהם שנאמר (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח. ומגן זה אברהם שנאמר (בראשית טו א) אנכי מגן לך. אלקים זה אברהם שנאמר (שם כג ו) נשיא אלקים אתה בתוכנו. חן וכבוד יתן ה' זה אברהם דכתיב (שם יג ב) ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. לא ימנע טוב להולכים בתמים זה אברהם שנאמר (שם יז א) התהלך לפני והיה תמים. ואם באברהם הכתוב מדבר היה לו שיאמר לא ימנע טוב להולך בתמים ומהו להולכים בתמים. אלא מה אברהם שהלך לפני הקב"ה בתמימות נעשה לו מגן אף כל מי שמהלך לפניו בתמימות נעשה לו מגן. ואחריו מה כתיב (תהלים פד יג) אשרי אדם בוטח בך. אברהם אין כתיב כאן אלא אדם. כל אדם. אמר דוד אשרי האיש נתת שלוה לרשעים ואין נאין בשלותן אלא עומדין. ר' יודן פתח ואמר (משלי כה ו) אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד. ר' יודן גרס לה ממקום שפתח זה סתם זה. וממקום שסתם זה פתח זה. ור' פינחס עבד לה אריכא פתח (תהלים קיט ק) מזקנים אתבונן. את מוצא בתחלה היה הקב"ה מברך את עולמו שנאמר (בראשית א כח) ויברך אותם אלקים. כיון שעמד נח ברכו שנאמר (שם ט א) ויברך אלקים את נח ואת בניו. עמד אברהם וברכו שנאמר (שם כד א) וה' ברך את אברהם בכל. מהו (שם יב ב) והיה ברכה. אמר רב נחמן שמסר לו את הברכות ואמר לו עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך ולמאן דאת יהיב ליה ברכה בריך. כיון שעמד יצחק ברכו. מה כתיב (שם כה ה) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. מה נתן לו. ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן (אמרי). רבי יהודה אומר זו בכורה. ור' נחמיה אמר זו ברכה. ורבנן אמרי זו קבורה ודיאתיקי (שטר ירושה). אמר ר' לוי בשם רבי חמא לא ברכו אלא מתנות נתן לו. ולמה לא ברכו. משל למלך שהיה לו פרדס ומסרו לאריס והיה בו כל מיני אילנות כרוכין זה בזה. אחד של סם חיים ואחד של סם המות. אמר האריס אם אני משקה של סם חיים של סם המות יחיה עמו. ואם אין אני משקהו היאך זה של סם חיים חי. חזר ואמר אותו אריס לשנה זו אני משלים את אריסותי והולך לי ומה דאהנייה למריה דפרדיסא עביד. כך אמר אברהם אני איני מברך את יצחק לפי שעכשיו בני ישמעאל ובני קטורה מתברכים. אמר אנא בשר ודם היום כאן ומחר בקבר ומאי דבעי למיעבד בעולמו יעשה. כיון שמת אברהם נגלה הקב"ה על יצחק וברכו שנאמר (שם כה יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו. וכן עשה ליעקב שנאמר (שם לה ט) וירא אלקים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו. ועמד יצחק וברך את יעקב בנתינה שנאמר (שם כז כח) ויתן לך האלקים מטל השמים. וחתם בקריאה (שם כח א) ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו. עמד יעקב לברך את השבטים ופתח במה שחתם יצחק. הדא הוא דכתיב (שם מט א) ויקרא יעקב אל בניו. וחתם בזאת שנאמר (שם כח) וזאת אשר דבר להם אביהם. עמד משה לברך את ישראל אמר יעקב בכורו של מקום פתח בקריאה וחתם בזאת הריני פותח במה שחתם זקני ופתח (דברים לג א) בזאת הברכה. וחתם (שם כט) באשריך. כיון שעמד דוד פתח במה שחתם משה ואמר אף אני אברך את ישראל באשרי:

ד"א רגלי חסידיו ישמור, כיון שיצא יעקב מבית אביו, לא יצא אלא במקלו בלבד, שנאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה (בראשית לב יא), אמר הקב"ה ליצחק כך עשה לך אברהם אביך, לא נתן לך את כל אשר לו, שנאמר ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק (שם כה ה), וכן ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו (שם כד ב), אמר ר' שמואל בר יצחק מהו המושל, שהמשילו בכל אשר לו, אמר אפילו אתה נותן כל מה שיש לי, קח אשה לבני משם. ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך וכל טוב אדוניו בידו (שם שם י), זו היא דיתיקי (שטר מתנה) הוליך בידו, ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק (בראשית כה ה), התחיל העבד מחלק לזו נזמים, ולזו קטליות, ולזו טבעות, זש"ה יש מפזר ונוסף עוד (משלי יא כד), בירכו הקב"ה, שנאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק נו (בראשית כה יא), אבל יצחק לא עשה כן ליעקב אלא הוציאו ריקם, אמר הקב"ה וחשך מיושר אך למחסור (משלי שם), ומה היתה לו נסתלקה ממנו שכינה, ואין אתה מוצא שנדבר עמו אלא בשעה שמת, בא וראה מה עשה עשו הרשע ליעקב, ראה אותו ריקם ולא ריחם עליו, אלא אמר הריני קודמו לדרך ואינו יכול לעבור בדרך ושם אני הורגו, ומנין שכך הנביא אומר על רדפו בחרב אחיו וגו' (עמוס א יא), ידע יעקב ותלה עיניו להקב"ה, ועשה עמו נסים, ונתן (לו מקלו בידו) [מקלו בירדן] ונקרע הירדן לפניו ועבר, שנאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה (בראשית לב יא), והמתין עשו בדרך, ולא עבר יעקב בדרך, והרגיש עשו כי יעקב ברח ועבר את הירדן, מה עשה עשו רדף אחריו ומצא אותו במערה מקום דומה למרחץ שבטבריא, אמר יעקב לא פת ולא לחם בידי, אכנס ואחמם במרחץ, בא עשו הרשע והקיף את המרחץ כדי שימות בו, א"ל הקב"ה רשע שבעולם כנגדו אתה מזדווג, מיד א"ל הקב"ה ליעקב מה אתה מתיירא הנה אנכי עמך, א"ל יעקב רבונו של עולם, הואיל ובך אני בוטח, וכך אתה מבטיחני אבטח [ואצא, ויצא יעקב מבאר שבע].