וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֙זֶת֙ בַּעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן־שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם׃
מדרש אגדה
יש תפלה שנענית למאה שנה, מנין מאברהם, שנאמר ואברהם בן מאת שנה (בראשית כא ה). ויש תפלה שנענית לתשעים שנה, מנין משרה, שנא' ואם שרה הבת תשעים וגו' (שם י זיז). ויש תפלה שהיא נענית לשמונים שנה, שנא' ומשה בן שמונים שנה (שמות ז ז): ויש תפלה שהיא נענית לשבעים שנה, שנא' כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה (ירמי' כט י): ויש תפלה שהיא נענית לששים שנה, שנא' ויצחק בן ששים שנה (בראשית כה כו). ויש תפלה שהיא נענית לחמשים שנה, משמואל ע"ה שאמרה חנה וישב שם עד עולם (ש"א א כב), ואין עולמו של לויים אלא עד חמשים שנה שנא' ומבן חמשים שנה (במדבר ח כה), ויש תפלה עד ארבעים שנה, שנאמר ויהיה יצחק בן ארבעים שנה וגו' (בראשית כח כ). ויש תפלה עד שלשים שנה, שנאמר ויוסף בן שלשים שנה (שם מא מו): ויש תפלה עד עשרים שנה, שנאמר זה (לי) עשרים שנה (שם לא לח). ויש תפלה עד עשר שנים מהגר, שנא' מקץ עשר שנים (שם טז ג). ויש תפלה עד שנה משונמית שנאמר כעת חיה את חובקת בן (מ"ב ד טז): ויש תפלה שהיא נהנית עד ארבעים יום, שנאמר ואתנפל לפני ה' (גבראשונה) [כראשונה] את ארבעים יום (דברים ט יח) ויש תפלה שהיא נענית עד עשר ימים מנבל, שנאמר ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל (ש"א כה לח). ויש תפלה שהיא עד שבעה ימים, [שנאמר] ותסגר מרים [מחוץ למחנה] שבעת ימים (במדבר יב טו). ויש תפלה עד שלשה ימים, שנאמר ויתפלל יונה וגו' (יונה ב ב). ויש תפלה עד שעה, שנאמר ענני ה' ענני (מ"א יח לז). ויש תפלה שלא תצא מפי אומרה עד שנענית, שנאמר ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי (שמות יד טו) אבל תפלתו של יוסף היתה לשתי שנים, שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים:
עין יעקב
(ע"ב) אמר רב ואי תימא רב שמואל בר מרתא גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש שכל זמן שהיה ברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב גדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם שכל אותן שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש (עליהם דאמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן) [דאמר מר] [דף יז ע"א] למה נמנו שנותיו של ישמעאל כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב דכתיב (בראשית כח) ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים כמה קשיש ישמעאל מיצחק י"ד שנים דכתיב (שם טז) ואברם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל לאברהם וכתיב (שם כא) ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו וכתיב (שם כה) ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם. בר כמה הוה [ליה] לישמעאל כשנולד יעקב בר ע"ד כמה פיישן משניה ס"ג. ותניא בבן ס"ג שנים היה יעקב אבינו בשעה שנתברך מאביו ובאותו פרק מת ישמעאל דכתיב (שם כח) וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב וישמע יעקב אל אביו וגו' וירא עשו כי רעות בנות כנען וגו' וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל אחות נביות ממשמע שנאמר מחלת בת ישמעאל איני יודע שהיא אחות נביות (אלא) מלמד שקדשה ישמעאל אביה ומת והשיאה נביות אחיה וי"ד דהוה בבית לבן עד דאתיליד יוסף הא ע"ז וכתיב (בראשית מ״א:מ״ו) ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים הא ק"ז וז' דשבעא וב' דכפנא הא קט"ז וכתיב (שם מז) ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה והא קט"ז הויין אלא ש"מ י"ד שנין דהוה בבית עבר לא חשיב להו. (תנ"ה) [דתניא] יעקב אבינו היה מוטמן בבית עבר ומשמש י"ד שנה ולאחר ירידתו של יעקב לארם נהרים ב' שנים מת עבר יצא משם ובא לו לארם נהרים נמצא כשעמד על הבאר בן ע"ז שנים ומנא לן דלא איענש יעקב אבינו דתניא [נמצא] יוסף שפירש מאביו שלא ראהו כ"ב שנה כשם שפירש יעקב מאביו כ"ב שנה. דיעקב תלתין ושתא הויין אלא (ש"מ) י"ד דבית עבר לא חשיב להו סוף סוף דבית לבן כ' הויין אלא משום דאישתהי ב' שנים באורחא דתניא יצא מארם נהרים ובא לו לסכות ועשה שם י"ח חדש שנאמ' (שם לג) ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית (בימי החורף) ולמקנהו עשה סוכות (קיץ) ובבית אל עשה ו' חדשים והקריב זבחים לאלהו אביו יצחק:תור
סדר עולם רבה
נאמר לאברהם אבינו בין הבתרים ידע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' (בראשית טו יג), ואי זה זרע, זה יצחק, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע (שם כא יב), וביצחק הוא אומר ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם (שם כה כו), ואבינו יעקב אמר לפרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה וגו' (שם מז ט), הרי ק"צ, נשתיירו שם ר"י שנים, סימן שנותיו של איוב שבאותו פרק נולד, שנאמר ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה (איוב מב טז), ואומר ויסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה (שם מב י), נמצאת אומר כשירדו ישראל למצרים נולד איוב וכשעלו מת, או יכול כל ד' מאות שנה היו ישראל במצרים, והלא קהת מיורדי מצרים היה, וכתיב ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה וגו' ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה (שמות ו), ופ' שנים של משה הרי ש"נ שנה, אלא מה תלמוד לומר ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה (בראשית טו יג), ללמדך שכל זמן שזרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה, ועבדום, אלו ימי השעבוד, וענו אתם, אלו ימי העינוי, וכולם ארבע מאות שנה. וימת יוסף וכל אחיו (שמות א ו), יוסף מת בן ק"י שנה, אין לך בכל השבטים שקצר ימים פחות מיוסף, ואין לך בכל השבטים שהאריך ימים יותר מלוי, וכל זמן שהיה לוי קיים לא נשתעבדו ישראל למצרים, שנאמר וימת יוסף וכל אחיו וגו', ויקם מלך חדש וגו' (שם), ומשמת לוי התחילו המצרים לשעבדם, מכאן אמרו אחד מן האחים שמת ידאגו כל האחים, אחד מן החבורה שמת תדאג כל החבורה, ובני ישראל פרו וישרצו וגו', ויקם מלך חדש וגו' (שם), נמצא משמת לוי ועד שיצאו ישראל ממצרים קי"ו שנה, ואין השעבוד יותר על כן, ולא פחות מפ"ז שנים כשנותיה של מרים, ולמה נקרא שמה מרים על שם מירור. מכות מצרים י"ב חדשים, שנאמר ויפץ העם וגו' (שם ה יב), אימתי דרכו של תבן באייר, והם יצאו בניסן, לקו המצריים עשר מכות כל י"ב חדש. מכת איוב י"ב חדשים, שנאמר כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי (איוב ז ג), מה לילות למנוי שלהן אף ירחים למנוי שלהן. משפט גוג לעתיד לבא י"ב חדש, שנאמר וקץ עליו העיט וכל (חית השדה) [בהמת הארץ] עליו תחרף (ישעיה יח ו). משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש, שנאמר והיה מדי חדש בחדשו וגו' (שם סו כג), רבי יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד העצרת, שנאמר ומדי שבת בשבתו, לאחר י"ב חדש פושעי ישראל שעברו על התורה ועל המצות נפשן כלה וגופן כלה והן נעשין אפר וגיהנם פולטתן והרוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, שנאמר ועסותם רשעים וגו' (מלאכי ג כא), אבל מי שפירשו מדרכי צבור כגון הצדוקין והמסורות והחניפין והאפיקורוסין ושנתנו חתיתם בארץ החיים ושכפרו בתחיית המתים והאומרים אין תורה מן השמים והמלעיגין על דברי חכמים גיהנם ננעלת בפניהם ונידונין בתוכה לעולמי עולמים, שנאמר ויצאו וראו וגו' (ישעיה סו כד), ולא עוד אלא ששאול כלה והן אינן כלין, שנאמר וצורם לבלות שאול מזבל לו (תהלים מט טו), מזבולו מבלה צורתם, וצורתם לבלות לשאול, מי גרם להם מפני שפשטו ידיהם בזבול, שנאמר מזבל לו, ואין זבול אלא בית המקדש, שנאמר בנה בניתי בית זבל לך (מלכים א ח יג):