בראשית כה:לב מדרש: שמות רבה, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ותנחומא בובר

לרחוץ על היאור - לרחוץ מגלולי בית אביה. ונערותיה הולכות אמר רבי יוחנן: אין הליכה האמורה כאן, אלא לשון מיתה, וכן הוא אומר (בראשית כה, לב): הנה אנכי הולך למות. אמרו לה: גברתנו מנהגו של עולם, מלך גוזר גזרה, וכל העולם אינן מקימין אותה, ובניו ובני ביתו מקימין אותה, ואת עוברת על מצות אביך?! מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע. ותשלח את אמתה ותקחה רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר: ידה. וחד אמר: שפחתה. טעמא דמאן דאמר ידה, דכתיב: אַמָּתָהּ. וטעמא דמאן דאמר שפחתה, דלא כתיב ידה. על דעתה דמאן דאמר שפחתה, כשבא גבריאל וחבטן בקרקע, הניח לה אחת מהן, דלאו דרך בת מלך לעמוד יחידה. איתיבון אליבא דמאן דאמר ידה, לכתוב ידה?! לא תברא, שלכך כתיב אמתה, דאשתרבובי אשתרבוב. ותנינן, וכן אתה מוצא (תהלים ג, ח): שני רשעים שברת, אל תקרי שברת, אלא שרבבת. רבנן אמרין: בת פרעה מצורעת היתה, לפיכך ירדה לרחוץ, כיון שנגעה בתבה נתרפאת, לכך חמלה על משה ואהבה אותו אהבה יתירה:

(ע״ב) ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור (שמות ב ה) א״ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מלמד שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה וכן הוא אומר (ישעיה ד ד) אם רחץ ה׳ את צואת בנות ציון (שמות ב ה) ונערותיה הולכות על יד היאור א״ר יוחנן אין הליכה זו אלא לשון מיתה וכן הוא אומר (בראשית כה לב) הנה אנכי הולך למות. (שמות ב ה) ותרא את התבה בתוך הסוף כיון דחזו דקבעי לאצולי למשה אמרו לה גברתנו מנהגו של עולם מלך ב״ו גוזר גזרה אם אין כל העולם מקיימין אותה בניו ובני ביתו מקיימין אותה ואת עוברת על גזרת אביך בא גבריאל וחבטן בקרקע. (שם) ותשלח את אמתה ותקחה ר׳ יהודה ורבי נחמיה חד אמר ידה וחד אמר שפחתה הא אמרת בא גבריאל וחבטן בקרקע דשייר לה חדא דלאו אורח ארעא דבת מלכים למיקם לחודה ולמאן דאמר ידה לכתוב ידה הא קא משמע לן דאשתרבב אשתרבובי דאמר מר וכן אתה מוצא בשיני רשעים שנאמר (תהלים ג ח) שני רשעים שברת ואמר ריש לקיש אל תקרי שברת אלא שרבבת:

מב (ע"ב) ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור (שמות ב׳:ה׳) א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מלמד שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה וכן הוא אומר (ישעיהו ד׳:ד׳) אם רחץ ה' את צואת בנות ציון. (שמות ב׳:ה׳) ונערותיה הולכות על יד היאור א"ר יוחנן אין הליכה זו אלא לשון מיתה וכן הוא אומר (בראשית כ״ה:ל״ב) הנה אנכי הולך למות. (שמות ב׳:ה׳) ותרא את התבה בתוך הסוף כיון דחזו דקבעי לאצולי למשה אמרו לה גברתנו מנהגו של עולם מלך ב"ו גוזר גזרה אם אין כל העולם מקיימין אותה בניו ובני ביתו מקיימין אותה ואת עוברת על גזרת אביך בא גבריאל וחבטן בקרקע. (שם) ותשלח את אמתה ותקחה ר' יהודה ורבי נחמיה חד אמר ידה וחד אמר שפחתה הא אמרת בא גבריאל והבטן בקרקע דשייר לה חדא דלאו אורח ארעא דבת מלכים למיקם דחודה ולמאן דאמר ידה לכתוב ידה הא קא משמע לן דאשתרבב אשתרבובי דאמר מר וכן אתה מוצא בשיני רשעים שנאמר (תהילים ג׳:ח׳) שני רשעים שברת ואמר ריש לקיש אל תקרי שברת אלא שרבבת.