וַיְצַ֣ו אֲבִימֶ֔לֶךְ אֶת־כָּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר הַנֹּגֵ֜עַ בָּאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה וּבְאִשְׁתּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃
בראשית רבה
ויזרע יצחק בארץ ההיא - אמר רבי חלבו: בארץ ההיא, בשנה ההיא, הארץ קשה והשנה קשה, ואילו היתה יפה על אחת כמה וכמה! וימצא בשנה ההוא מאה שערים, מאה כורים. מאה שערים, מאה מנינים. מאה שערים, מלמד, שהאמידו אותה ועשת מאה כמה שהאמידוה! והלא אין הברכה שורה על דבר שהוא במשקל ובמדה ובמנין?! מפני מה מדד אותה? מפני המעשרות:
בראשית רבה
ויצו אבימלך את כל העם - אמר רבי אייבו: אפילו צרור אל יזרוק בהם אדם. הה"ד (תהלים נו): יגורו יצפנו, המה עקבי ישמורו, כאשר קוו נפשי. ויגדל האיש וילך הלוך וגדל אמר רבי חנין: עד שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק, ולא כספו וזהבו של אבימלך. ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה דניאל חייטא אמר: וְעָבְדָה כתיב, אם אין אדם עושה עצמו כמו עבד לעבדו, אינו קונה אותו, כענין שנא' (משלי יב): טוב נקלה ועבד לו. בנוהג שבעולם, אדם צריך לטרוח ולבקש יציאות ביתו, והם יושבים בביתו?! ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו אמר לו: כל אותן עֲצֻמות שעצמת, לא ממנו היה לך?! לשעבר היה לך חדא קווקיא, וכדון אית לך קווקיא סגין!