בראשית כו:לה מדרש: מדרש אגדה, פרקי דרבי אליעזר ובראשית רבה

ותהיין מורת רוח וגו'. ממעשים טובים שלא היו עושים, ולא היה מספיק שאינם עושים טובה, אבל היו עושים רעה, שהיו מקטירות לע"ז ומסלקות השכינה מביתו של יצחק. ומזה הצד יש אומרים שנעשה סומא יצחק, א"כ למה לא נעשית רבקה סומא, אלא רבקה היתה מלומדת שמקטירים בבית אביה לע"ז ע"כ לא נסתמית, אבל יצחק שהיה עולה תמימה נסתמה:

וְשָׁם עָמַד שְׁמוּאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים! אַל תִּשְׁכַּח חֲטָאַת עֵשָׂו שֶׁעָשָׂה לְאָבִיו, שֶׁלָּקַח נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מְזַבְּחוֹת וּמְקַטְּרוֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה, לְמָרֵר שְׁנֵי חַיֵּי אֲבוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה״. זְכֹר חֲטָאָתוֹ עַל בָּנָיו וְעַל בְּנֵי בָנָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִזָּכֵר עֲוֹן אֲבֹתָיו אֶל ה' וְחַטַּאת אִמּוֹ אַל תִּמָּח״. וְשָׁמַע שָׁאוּל אֶת קוֹל אֲגָג לוֹחֵשׁ בְּפִיו וְאוֹמֵר: אֶפְשָׁר סָר מִמֶּנִּי מַר הַמָּוֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת״. אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: כְּשֵׁם שֶׁשִּׁכְּלָה חֶרֶב עֲמָלֵק זְקֵנֶיךָ אֶת בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֲחוֹרֵי הֶעָנָן וַיֵּשְׁבוּ נְשֵׁיהֶם שְׁכוּלוֹת וְאַלְמָנוֹת, (וּ)כִתְפִלַּת אֶסְתֵּר וְנַעֲרוֹתֶיהָ נֶהֶרְגוּ כָּל בְּנֵי עֲמָלֵק וַיֵּשְׁבוּ נְשֵׁיהֶם שְׁכוּלוֹת וְאַלְמָנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ״ וְכוּ'.

ותהיינה מורת רוח - למה ליצחק תחלה? אלא ע"י שהיתה רבקה בת כומרים, לא היתה מקפדת על טנופת עבודת כוכבים. וזה ע"י שהיה בן קדושים, היה מקפיד על טנופת עבודת כוכבים, לפיכך, ליצחק תחלה. דבר אחר: למה ליצחק תחלה? אלא לפי שהדבר תלוי בה, שנאמר: ויאמר ה' לה: שני גוים בבטנך, לפיכך ליצחק תחלה. דבר אחר: למה ליצחק תחלה? אלא דרכה של אשה להיות יושבת בתוך ביתה, ודרכו של איש להיות יוצא לדרך, ולמד בינה מבני אדם. וזה על ידי שכהו בעיניו והוא יושב בתוך הבית. לפיכך. ליצחק תחלה. אמר ריב"ל: גרם להורו, לסלק ממנו רוח הקדש: