וְאֵ֗ת עֹרֹת֙ גְּדָיֵ֣י הָֽעִזִּ֔ים הִלְבִּ֖ישָׁה עַל־יָדָ֑יו וְעַ֖ל חֶלְקַ֥ת צַוָּארָֽיו׃
אוצר מדרשים
כ׳) כרמי עין גדי (שה״ש א׳ י״ד) אלו ישראל שנקראו כרם שנאמר כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל (ישעיה ה׳ ז׳), עין גדי זה יעקב שנאמר ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו (בראשית כ״ז ט״ז).
מדרש אגדה
וזאת התרומה. אמר הקב"ה אני העמדתי לכם י"ג דברים ע"י יחזקאל הנביא, אף אתם התנדברו י"ג, ומה הם המפורשים על ידי יחזקאל, א' ואלבישך רקמה, ב' ונעלך תחש, ג' ואחבשך בשש, ד' ואכסך משי, ה' ואעדך עדי, ו' ואתנה צמידים על ידיך, ז' ורביד על גרונך, ח' ואתן נזם על אפך, ט' ועגילים על אזניך, י' ועטרת תפארת בראשך (יחזקא טז י יא יב), סולת ושמן ודבש (שם שם יט) הרי י"ג. ואתם [ותכלת וארגמן ותולעת שני] ושש ועזים ועורות אלים מאדמים ועורות תחשים ועצי שטים שמן למאור בשמים לשמן המשחה [ולקטורת הסמים] אבני שוהם ואבני מלואים (וגם לקטרת הסמים) הרי עשרה, וזהב וכסף ונחשת הרי יג"ג. ומה נשתנו אלו [אלא] למדרש זהב לכפר מפני מלכות בבל, דכתיב ביה רישיה די דהב טב (דניאל ב' ל"ב). וכסף לכפר ממני מלכות פרס ומדי, דכתיב ביה ועשרת אלפים כבר כסף (אס ג' ט'). ונחשת לכפר על מלכות יון שהיא פחותה מכולם, שהיא עתידה להשתמש במטבע חשוב [כחרס]. ותכלת אלו ישראל העטופים בציצית של תכלת. וארגמן זה דניאל שראה ד' מלכיות. ותולעת שני אלו ישראל שנמשלים בתולעת, שנא' אל תיראי תולעת יעקב (ישעיה מא יד), וחטאם דומה לשני, שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים וגו'. ושש זה המלאך לבוש הבדים אשר נשבע בחי העולמים. ועזים כנגד יעקב, שנאמר ואת עורות גדיי העזים (בראשית כ"ז י"ו). ועורות אלים כנגד יצחק, שנא' והנה איל אחר נאחז (שם כ"ב י"ג). ועורות תחשים שעירערו חומות ירושלם עד שהתישו כוחן. ועצי שטים שיועצים לשטות את ישראל מייחוד מלכם:
ספרי דאגדתא
[אסתר ג, ו] ויבקש המן להשמיד את כל היהודים. התחיל מפיל גורלות, שנאמר הפיל פור הוא הגורל. [הפיל פור הוא הגורל. א"ר חמא בר חנינא אתה הוא גורלן של בני, הפיל גורלות ולא עלתה בידו, והפיל מזלות ועלתה בידו מזל דגים, אמר תפושים הם בידי כהדין נונא, א"ל רשע הם אינם בידיך אתה בידיהם, מה הדג הזה פעם הוא בולע פעם נבלע, כך אתה נבלע בידיהם, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, הפיל פור ביום ראשון ולא עלה בידו, דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה לג כה), ביום שני המשכילים יזהירו [כזהר הרקיע] (דניאל יב ג), בשלישי נברא גן עדן, ברביעי שמש בגבעון דום (יהושע י יב), בחמישי נברא זיז שדי (תהלים פ יד), בששי בהמות בהררי אלף (תהלים נ י), בשבת ישראל שומרי שבת. ונסה לחדשים, בניסן טלה לפסח, באייר ירד המן, בסיון נתנה תורה, בתמוז לא תקום פעמים צרה (נחום א ט), וכן אב, באלול מעשר בהמה, תשרי חגים. מרחשון נבנה הבית בירח בול, כסלו חנוכה, ונגמר מלאכת המשכן, טבת מזלו גדי, ונזכר ואת עורות גדי העזים (בראשית כז טז), שבט מזל דלי, זכות משה וגם דלה דלה לנו (שמות ב יט), אדר דגים לבלעם כדגים].