וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח וַיָּבֵ֖א לְאִמּ֑וֹ וַתַּ֤עַשׂ אִמּוֹ֙ מַטְעַמִּ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר אָהֵ֥ב אָבִֽיו׃
תנחומא בובר
תמתי, תומתי אותה שילדה לי (שני) תאומים, תמתי שלא היה מן רבקה, אלא הקב"ה נתן בלבה אמרה לו וכי אדם הראשון כשחטא הוא נתקלל לא אמו נתקללה ועכשיו אני, את שלך עשה, ואם תקולל עלי קללתך תבוא, שנאמר עלי קללתך בני וגו'. [למה] א"ל הקב"ה הרי עיטרתי לך את הברכות, שראשי נמלא טל, מיד הלך, וילך ויקח ויבא לאמו וגו', נכנס אצל אביו ונטל את הברכות שנאמר ויתן לך האלהים וגו'.
בראשית רבה
ויאמר יעקב אל רבקה אמו: הן עשו אחי איש שעיר, גבר שידין, כמה דאת אמר: (ישעיה יג) ושעירים ירקדו שם. ואנכי איש חלק, כמה דאת אמר: (דברים לב): כי חלק ה' עמו. רבי לוי אמר: משל לקווץ וקרח, שהיו עומדין על שפת הגורן, ועלה המוץ בקווץ ונסתבך בשערו, עלה המוץ בקרח ונתן ידו על ראשו והעבירו. כך, עשו הרשע מתלכלך בעונות כל ימות השנה, ואין לו במה יכפר, אבל יעקב מתלכלך בעונות כל ימות השנה, ובא יום הכפורים ויש לו במה יכפר, שנא' (ויקרא טז): כי ביום הזה יכפר. רבי יצחק אמר: לא שאול הוא לה, ולא שאולה היא ליה, אלא, ונשא השעיר עליו, זה עשו שנאמר הן עשו אחי איש שעיר. את כל עונותם, עונות תם, שנאמר (שם כה): ויעקב איש תם. אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע, כמת וכתועה, וכעובד עבודת כוכבים. והבאתי עלי קללה וגו', אפילו ברכה אחת, שהוא עתיד ליתן בסוף, אינו נותנה לי. ותאמר לו אמו עלי קללתך בני רבי אבא בר כהנא אמר: אדם שחטא, לא אמו נתקללה?! שנאמר (בראשית ג): ארורה האדמה בעבורך. אף אתה, עלי קללתך, בני! אמר ר' יצחק: עלי ליכנס ולומר לאביך, יעקב צדיק ועשו רשע. וילך ויקח ויבא לאמו, אנוס וכפוף ובוכה: