וַתִּתֵּ֧ן אֶת־הַמַּטְעַמִּ֛ים וְאֶת־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑תָה בְּיַ֖ד יַעֲקֹ֥ב בְּנָֽהּ׃
תנחומא בובר
[ויתן לך] מה כתיב למעלה מן הענין, ויהי כי זקן יצחק וגו' (בראשית כז א), ורבקה אמרה וגו' (שם שם ו), ותתן את המטעמים וגו' (שם שם יז), אמר ר' יהודה הלוי ב"ר שלום בשם ר' חלבו הכניסה אותו עד מחיצתה, עד היכן שהיה לה רושת ליכנס, אמרה לו בני עד כאן הכנסתי עמך, מכאן ואילך אלהיך יכנס עמך, נכנס כיון שאמר לו כי הקרה ה' אלהיך לפני, אמר ר' יוחנן בשעה שאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, אמר יצחק הלשון הזה אינו לשון עשו אלא לשון יעקב, שנאמר קול קול יעקב, תדע לך שהוא כן, כשנכנס יעקב מה אמר קום נא שבה וגו', אבל כשנכנס עשו [מה אמר לו יקום אבי, ראה] מהו אומר היאך הוא מסיח בטירחא יקום אבי וגו', התחיל יצחק אומר ליעקב גשה נא ואמושך וגו', אמר ר' יהושע כיון שאמר גשה נא הרתית גופו והיה שוחה כשעוה הזו, מה עשה הקב"ה אמר לשני המלאכים וסייעו, לגבריאל ולמיכאל, למיכאל מימינו ולגבריאל משמאלו, והוא בכבודו יתברך שמו תומך בו מאחוריו, ואמר לו יעקב למה אתה מתיירא וגופך שוחה עליך, אני אלהים ואיסטריא שלי בעזרך ותומכין לך ואתה מתיירא, שנאמר אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי אני אלהיך אמצתיך אף עזרתיך אף תמכתיך בימין צדקי (ישעיה מא י), אל תירא כי (אתך) [עמך] אני ואל ישוח גופך שאני עמך, ואל תשתע כי אני אלהיך אמצתיך במיכאל ואף עזרתיך בגבריאל ואף תמכתיך בימין צדקי, מיד א"ל [יצחק] הקול קול יעקב והידים ידי עשו, כחך קשה משלו, עשו אם תופש את אדם הרי הוא בידו, ואם [הוא] בורח אינו יכל לעשות לו דבר, אבל אתה אפילו אדם בורח מסוף העולם [ועל סופו], הקול קול יעקב, אתה אומר [דבר] בבית הכנסת והרי הוא בא מעצמו.
תנחומא בובר
א"ל יצחק אתה זה בני עשו, א"ל אני, א"ל הגישה לי ואוכלה וגו', מהיכן היה לו יין, הרי מצאנו שלא נתנה לו אמו יין, אלא ותתן את המטעמים וגו', ומי הביא לו יין, מיכאל הביאו לו יין מגן עדן. אמו רבותינו אין את מוצא יין של ברכה אלא זה, ושל אברהם, שנאמר ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וגו' (בראשית יד יח), ואף זה כיון ששתה בירכו. א"ל גשה נא ושקה לי בני, ויגש וישק לו וגו'. [היה צריך לומר ראה ריח בגדיו ויברכהו אלא אמר ראה ריח בני כריח שדה] והיה צריך לומר ראה ריח בגדי בני, אלא אמר לו ראה ריח בני, מלמד שריחו של צדיקים מעין העולם הבא, מהו כריח שדה וגו' שהיו בגדי אדם הראשון ונטלו ריח מגן עדן, מיד א"ל ויתן לך האלהים, מטל השמים, זו היא תורה, שנאמר תזל כטל אמרתי (דברים לב ב), ומשמני הארץ, אלו נביאים ורוב דגן זה תלמוד, ותירוש אלו המדרשים. ד"א מטל השמים זה המן, שנאמר וברדת הטל (במדבר יא ט), ומשמני הארץ זה הבאר.
בראשית רבה
ואת עורות גדיי העזים - אמר רבי יוחנן: תרי אדרעין דאבונן יעקב, כתרין עמודין דיפרא סופא, ואת אמרת הלבישה על ידיו?! אלא, חייטתהון. ר' הונא בשם ר' יוסי אמר: שני תמידים, שהיו ישראל מקריבין בחג, היו מרכיבין אותן על שני הוגנין, והיו רגליהם שפופות בארץ. ר' הונא בשם ר' יוסי אמר: קינמון הזה היה גדול בא"י, והיו עזים וצביים מגיעים לראשו של אילן, ואוכלים ממנו. אמר רבי חנינא: והלא עגלים נשחטים בארץ ישראל, וזיתים נקצצים, ועפר שבהרים, מעשה נסים הם. אמר רבי מונא: הכל מעשי נסים. ותתן את המטעמים, ואת הלחם. ליוותה אותו עד הפתח, אמרה: עד כאן הייתי חייבת לך, מכאן ואילך, ברייך יקום לך: