בראשית כז:כז מדרש: אוצר מדרשים, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ותנחומא בובר

המלך השני – זה נמרוד הרשע שמלך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר ותהי ראשית ממלכתו בבל וגו' (בראשית י׳:י׳), וכל בני אדם היו יראים ממנו. ומפני מה זה מלך? אמר ר׳ ישמעאל, אותן הבגדים שהיו על אדם וחוה כל חיה ועוף שרואין אותם היו משתחוים לפניהם מפני שהקב״ה נתן יראתם עליהם, דכתיב ומוראכם וחתכם יהיה על וגו' (שם ט׳), וכשחטאו ונטרדו מן הגן הפשיטן הקב״ה מעליהם, דכתיב אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו (תהילים מ״ט:י״ג), כבהמה זו שמפשיטין את עורה ממנה. וכיון שמת אדם הראשון, הפקידם לשת, ושת לחנוך, וחנוך לנח, ונח לשם, ושם לעבר, ונמרוד הרשע נלחם עם עבר ולקחם ולבשם ויצא לשדה, וכיון שהיו רואין אותו החיות והבהמות והעופות, היו באין להשתחוות לפניו והוא תופשן, היינו דכתיב הוא היה גבור ציד לפני ה׳ וגו׳, וכיון שנולד עשו וגדל, עמד והרגו ולקחם. וכיון שהיה עשו יוצא לשדה, כל בהמה וחיה ועוף שהיו רואין אותו היו באים ומשתחוים לפניו והוא תופשן, ואותו יום שבקש לצוד ציד לאביו כדי שיברכו, לקחתן רבקה אמו והחביאתן כדי לעכבו, שנאמר ותקח רבקה את בגדי עשו החמודות וגו' (שם כ״ז), וכשהריח יצחק את ריחן בא לו ריח גן עדן, שנאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה׳ (שם), שדה – זו גן עדן, שנאמר לכה דודי נצא השדה (שיר השירים ז׳:י״ב).

(דף לז) (שה״ש ז ג) שררך אגן הסהר אל יחסר המזג וגו׳ שררך זו סנהדרין למה נקרא שמה שררך שהיא יושבת בטבורו של עולם אגן שהיא מגינה על כל העולם כלו הסהר שהיא דומה לסהר אל יחסר המזג שאם הוצרך אחד מהם לצאת רואים אם יש כ״ג כנגד סנהדרי קטנה יוצא ואם לאו אינו יוצא. (שם) בטנך ערמת חטים מה ערמת חטים הכל נהנין ממנה אף סנהדרין הכל נהנין מטעמיהן סוגה בשושנים שאפילו סוגה בשושנים לא יפרצו בהם פרצות והיינו דא״ל ההוא מינא לרב כהנא אמריתו נדה שרי ליחודי בהדי גברא אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת א״ל התורה העידה עלינו סוגה בשושנים שאפילו סוגה בשושנים לא יפרצו בהן פרצות ר״ל אמר מהכא (שה״ש ז) כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון רבי זירא אמר מהכא (בראשית כז כז) וירח את ריח בגדיו אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו דאפילו בוגדים שבהם יש בהם ריח. הנהו בריוני דהויין בשבבותיה דרבי זירא דהוה מקרב להו כי היכי דניהדרו בתשובה והוו קפדי רבנן כי נח נפשיה דר׳ זירא אמרו עד האידנא הוה קטינא חריך שקי דהוה בעי עלן רחמי השתא מאן בעי עלן רחמי הרהרו בלבייהו ועבדו תשובה:

נא "שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" וְגוֹ'. (ש"ה ז) "שָׁרְרֵךְ", זוֹ סַנְהֶדְרִין. לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ "שָׁרְרֵךְ"? שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בְּטִבּוּרוֹשֶׁל עוֹלָם. "אַגַּן", שֶׁהִיא מְגִינָה עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. "הַסַּהַר", שֶׁהִיא דּוֹמָה לְסַהַר. "אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג", שֶׁאִם הֻצְרַךְ אֶחָד מֵהֶם לָצֵאת, רוֹאִים אִם יֵשׁ עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, כְּנֶגֶד סַנְהֶדְרִין קְטַנָּה, יוֹצֵא, וְאִם לָאו, אֵינוֹ יוֹצֵא. (שה"ש ז) "בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים", מָה עֲרֵמַת חִטִּים, הַכֹּל נֶהֱנִין מִמֶּנָּה, אַף סַנְהֶדְרִין, הַכֹּל נֶהֱנִין מִטַּעֲמֵיהֶן. (שם) "סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים", שֶׁאֲפִלּוּ בְּסוּגָה שֶׁל שׁוֹשַׁנִּים, לֹא יִפְרְצוּ בָּהֶן פְּרָצוֹת, וְהַיְנוּ דְּאָמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָא לְרַב כַּהֲנָא: אַמְרִיתוּ, נִדָּה שָׁרִי לְיִחוּדֵי בַּהֲדֵי גַּבְרָא, אֶפְשָׁר, אֵשׁ בִּנְעֹרֶת וְאֵינָהּ מְהַבְהֶבֶת? אָמַר לֵיהּ: הַתּוֹרָה הֵעִידָה עָלֵינוּ: "סוּגָה בַּשׁוֹשַׁנִּים", שֶׁאֲפִלּוּ בְּסוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים, לֹא יִפְרְצוּ בָּהֶן פְּרָצוֹת. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מֵהָכָא: (שם ו) "כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ", אֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּךְ, מְלֵאִים מִצְווֹת כְּרִמּוֹן. רַבִּי זֵירָא אָמַר מֵהָכָא: (בראשית כ״ז:כ״ז) "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו", אַל תִּקְרִי "בְּגָדָיו", אֶלָּא "בּוֹגְדָיו", (דַּאֲפִלּוּ בּוֹגְדִים שֶׁבָּהֶם יֵשׁ בָּהֶם רֵיחַ.) הַנְהוּ בִּרְיוֹנֵי, דַּהֲווּן בְּשִׁבְבוּתֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא, דַּהֲוָה מְקָרֵב לְהוּ, כִּי הֵיכִי דְּנִיהַדְרוּ (בִּתְשׁוּבָה) [לְהוּ בִּתְיוּבְתָּא], וַהֲווּ קַפְּדֵי רַבָּנָן. כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי זֵירָא, אָמְרוּ: עַד הָאִידְנָא הֲוָה (קטינא) [חֲרִיכָא קְטִין] חֲרִיךְ שָׁקֵי, דַּהֲוָה בָּעִי עֲלָן רַחֲמֵי, הַשְׁתָּא מַאן בָּעִי עֲלָן רַחֲמֵי? הִרְהֲרוּ בְּלִבַּיְהוּ, וְעָבְדוּ תְּשׁוּבָה.