בראשית כז:לח מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), מדרש תהילים, מדרש תנחומא ותנחומא בובר

ת״ר שלשה באו בעלילה ואלו הן קין עשו ומנשה קין דכתיב (בראשית ד יג) גדול עוני מנשוא אמר לפניו רבש״ע כלום גדול עוני מששים רבוא שעתידין לחטוא לפניך ואתה סולח להם. עשו דכתיב (שם כז לח) הברכה אחת היא לך אבי. מנשה בתחלה קרא לאלוהות הרבה ולבסוף קרא לאלהי אבותיו:

דבר אחר אמר נבל זה עשו הרשע שהוא אומר אחד בפה ואחד בלב. בלבו אומר (בראשית כז מא) יקרבו ימי אבל אבי. ובפיו הוא אומר (שם א) הנני. אמר לו הקב"ה רשע אתה מחנן את דבריך לאביך. (שם לח) הברכה אחת הוא לך אבי. זה שאמר הכתוב (משלי כו כה) כי יחנן קולו אל תאמין בו כי שבע תועבות בלבו. כל מה ששנאתי הוא אוהב. (שם ו טז) שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו. דבר אחר אמר נבל בלבו. אמר הקב"ה לרשעים אתם מחשבים בלבבכם אף אני איני פורע לכם אלא בלבבכם שנאמר (תהלים לז טו) חרבם תבא בלבם:

כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מוֹת יוּמָת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת (שמות כא, יז). וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה, מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, יִדְעַךְ נֵרוֹ וְגוֹ' (משלי כ, כ). רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, חָם עַל שֶׁרָאָה עֶרְוַת אָבִיו, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִלְּלוֹ נִתְרַחֵק הוּא וְתוֹלְדוֹתָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. הַמְּקַלֵּל אֶת אָבִיו, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְהַכָּתוּב אוֹמֵר, כִּי לֹא תִּהְיֶה אַחֲרִית לָרָע, נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ (משלי כד, כ). בּוֹא וּרְאֵה, מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם כַּמָּה חֲבִיבָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכָרוֹ, בֵּין צַדִּיק בֵּין רָשָׁע. מִנְּלַן, מֵעֵשָׂו הָרָשָׁע, עַל שֶׁכִּבֵּד אֶת אָבִיו, נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ דְּמָעוֹת הִזִּיל עֵשָׂו הָרָשָׁע, אֶחָד מֵעֵינוֹ שֶׁל יָמִין, וְאֶחָד מֵעֵינוֹ שֶׁל שְׂמֹאל, וְהַשְּׁלִישִׁית נִקְשְׁרָה בְּעֵינוֹ וְלֹא יָרְדָה. אֵימָתַי, בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרֵךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קוֹלוֹ וַיֵּבְךְִ (בראשית כז, לח). בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה שַׁלְוָה נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ (תהלים פ, ו). שָׁלֹשׁ אֵין כְּתִיב אֶלָּא שָׁלִישׁ, שֶׁלֹּא הָיוּ שָׁלֹשׁ שְׁלֵמוֹת. וּמָה אִם רָשָׁע זֶה עַל שֶׁכִּבֵּד אֶת אָבִיו, מַה פָּרַע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַמְכַבֵּד אֶת אֲבוֹתָיו וְעוֹשֶׂה מִצְוֹת אֲחֵרוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם לִי הוּא (איוב מא, ג). מִי הוּא זֶה שֶׁהִקְדִּים כָּבוֹד לַאֲבוֹתָיו וְלֹא נָתַתִּי לוֹ בָּנִים. וְכֵן בְּאִיּוֹב אוֹמֵר, וְאוּלָם מִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ דַּבֵּר וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּךְ (שם יא, ה). וּכְתִיב: וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה וְגוֹ' (שם פסוק ו). וּכְתִיב: הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא (שם פסוק ז). מְשַׁל אִיּוֹב לְמָה דּוֹמֶה. לְמִי שֶׁנָּתוּן בַּקּוֹלָר, וְאוֹמֵר: אֲנִי יוֹדֵעַ מַה יֵּשׁ בְּתוֹךְ פַּלְטְרִין שֶׁל מֶלֶךְ. אָמְרוּ לוֹ: הַתֵּר עַצְמְךָ מִן הַקּוֹלָר וְנֵדַע שֶׁאֱמֶת אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶּׁבְּתוֹךְ פַּלְטְרִין שֶׁל מֶלֶךְ. אַף כָּךְ אִיּוֹב, הָיָה לְבוּשׁ שִׁבְעָה מִינֵי שְׁחִין, וְהָיָה צָרִיךְ לִצְדָקָה. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, חָנֻּנִי חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי, כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי (שם יט, כא). וְהוּא אוֹמֵר, הִגַּעְתִּי לְסוֹף מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵדְעָה מִלִּים יַעֲנֵנִי, וְאָבִינָה מַה יֹּאמַר לִי (שם כג, ה). אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו, הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא (שם יא, ז), הֵן יַהֲרֹס וְלֹא יִבָּנֶה, יִסְגֹּר עַל אִישׁ וְלֹא יִפָּתֵחַ (שם יב, יד). מִשֶּׁהָפַךְ אֶת סְדוֹם וַהֲרָסָהּ, מִי בְּנָאָהּ עוֹד. מִשֶּׁסָּגַר הָאָרֶץ בִּפְנֵי קֹרַח וַעֲדָתוֹ, מִי פָּתַח עוֹד. אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד עַל מַעֲשָׂיו, שֶׁנֶּאֱמַר: רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים, כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֶת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ (קהלת ז, יג). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל יְדֵי יֵצֶר הָרַע, בְּנֵי אָדָם לוֹקִין. אֲבָל לֶעָתִיד אֲנִי עוֹקְרוֹ מִכֶּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַהֲסִירוֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְגוֹ', וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וְעָשִׂיתִי אֶת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם (יחזקאל לו, כו-כז).