בראשית כח:יב מדרש: אוצר מדרשים, מדרש תנחומא, תנחומא בובר ומדרש שכל טוב

הראשון נקרא כתר שמתחלק לתר״ך נתיבות והרבות אורה, ועליו הכתוב אומר ועתיק יומין יתיב וגו' (דניאל ז׳:ט׳). שם שלש עשרה שערי החכמה והחמלה, שהזכיר משה רבינו בתורה, עליו אמרו במופלא ממך אל תדרוש ואין לך עסק בנסתרות (חגיגה פ״ב). השני רוח אלהים חיים חכמה, ומתחלק לל״ב נתיבות אורה ושם תעלומות החכמה והנסתרות ומצפוני החכמה, הוי ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג׳:י״ט), השלישי כי אם לבינה תקרא (שם ב'), שם תענוגי עולם הבא ומנוחות הנשמות, ומתחלק לשלשה שערים, והחכמה והבינה והדעת אינן נפרדים מעולם, ועליהם נאמר היש למטר אב ומי הוליד אגלי טל (איוב ל״ח:כ״ח), הוי כי ה׳ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב׳:ו׳). הרביעי חסד לאברהם (מיכה ז׳:כ׳), שם מדת אברהם אבינו ע״ה, מים של הנחה וששון נקרא ימינו של הקב״ה, הוי נשבע ה' בימינו (ישעיהו ס״ב:ח׳). החמישי פחד יצחק אביו של יעקב, שם מדת יצחק אבינו שנעקד תחת יד אברהם, ושם אש לוהט, הוי כי ה' אש אוכלה, ונקרא שמאלו של הקב״ה, הוי ובזרוע עוזו (שם). הששי ת״ת (תפארת) עבור על פשע (משלי י״ט:י״א), שם מדת יעקב אבינו ע״ה ותורת משה רבינו משם נתנה ונקרא לב השמים, ועליו נאמר כתפארת אדם לשבת בית (ישעיהו מ״ד:י״ג). השביעי נצח ישראל לא ישקר, שם מדת משה רבינו ע״ה ובזכותו היה יורד המן משחקים הטוחנים מן לצדיקים. השמיני הוד והדר של הקב״ה, שם מדת אהרן ע״ה ובזכותו היו ו' עננים מקיפים לישראל במדבר, ועליהם נאמר שוקיו עמודי שש (שיר השירים ה׳:ט״ו). התשיעי צדיק יסוד עולם, שם מדת יוסף הצדיק ע״ה ושם כל השפעות החסדים והרחמים והגבורה של הקב״ה והוא זן ומפרנס לכנסת ישראל, ועליו נאמר ויקרא לו ה' שלום (שופטים ו׳:כ״ד), ונאמר וראשו מגיע השמימה (בראשית כ״ח:י״ב). העשירי מלכות, שכלן נותנים שפע וברכה לה' ע״י מדת שלום הנותן שלום בין כנסת ישראל להקב״ה. ושם נכנסין קולות התפלות והבקשות, ושם שכר ועונש הצדיקים ומשפט, הוי צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פ״ט), ושם מדת דוד המלך ע״ה, ועליו נאמר בזאת אני בוטח (שם כ״ז), מאת ה' היתה זאת (שם קי״ח).

‎וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אֵלּוּ שָׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָבִינוּ יַעֲקֹב שָׂרָהּ שֶׁל בָּבֶל עוֹלֶה שִׁבְעִין עוּקִים וְיוֹרֵד, וְשֶׁל מָדַי חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם וְיוֹרֵד, וְשֶׁל יָוָן מֵאָה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל אֱדוֹם עָלָה וְלֹא יָדַע כַּמָּה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר, שֶׁמָּא לָזֶה אֵין לוֹ יְרִידָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל (ירמיה ל, י). כִּבְיָכוֹל אֲפִלּוּ אַתָּה רוֹאֵהוּ עוֹלֶה אֶצְלִי, מִשָּׁם אֲנִי מוֹרִידוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם ה' (עובדיה א, ד).

[וישב יעקב]. זש"ה בזעקך יצילוך קבוציך (ישעיה נ זיג), מהו, אלו המלאכים שניתנו לשמרו בשעה שיצא לילך לארם נהרים, שאין המלאכים המשמשין בארץ ישראל, משמשין בחוצה לארץ ולא של חוצה לארץ בארץ ישראל, כך יעקב ראה עולים ויורדים אחרים לילך עמו לחוצה לארץ, וכשבא לחזור קרא הקב"ה לאותן המלאכים שהיו משמשין אותו בארץ, אמר להם הרי יעקב חוזר, צאו ונצא לאנפטי שלו (פי' תחום), למה הדבר דומה, למלך שיצא בנו למדינת הים ליקח אשה, אחר ימים בא לחזור לבית אביו, אמר המלך לאפסיקין שלו (פי' לחייל) בואו ונצא לאנפטי של בני, כך כשבא יעקב לחזור לבית אביו, קרא הקב"ה למלאכי השרת, אמר להם בואו ונצא לאנפטי של יעקב, כיון שתלה יעקב עיניו ראה אותן, שנאמר ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים וגו' (בראשית לב ב), כשראה אותן יעקב מנין שהיו משמשין אותו בארץ ישראל, שנאמר ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה (שם שם ג), לכך נאמר בזעקך יצילוך קבוצך אלו המלאכים, ואת כולם ישא רוח (ישעיה נז יג), אלו עשו ואלופיו, שנאמר וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו (בראשית לו ז), והחוסה בי ינחל ארץ (ישעיה שם) זה יעקב, שנאמר וישב יעקב.