בראשית כח:יג מדרש: מדרש תנחומא, מדרש שכל טוב, מדרש אגדה ותנחומא בובר

‎יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ כַּמָּה בְּרָכוֹת מִתְפַּלֵּל אָדָם בְּכָל יוֹם? כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בְּכָל יוֹם מִתְפַּלֵּל אָדָם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. וְלָמָּה שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, כְּנֶגֶד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה פְעָמִים שֶׁהָאָבוֹת כְּתוּבִין בַּתּוֹרָה. הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּהֶם, וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב (בראשית נ, כד), וְהָאַחֲרוֹן, וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב (דברים לד, ד). וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם הֲרֵי הֵן תְּשַׁע עֶשְׂרֵה, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ וְגוֹ' (בראשית כח, יד), אֱמוֹר לוֹ, אֵין זֶה מִן הַמִּנְיָן, שֶׁאֵין יַעֲקֹב נִמְנָה עִמָּהֶן. וְרַבִּי

אִם אָמַר אָדָם לְגָדוֹל הֵימֶנּוּ לָמָה הֲרֵעֹתָה, דָּבָר קָשֶׁה הוּא אוֹמֵר. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אָמַר, וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חֲבָל עַל דְאָבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין, הֲרֵי כַּמָּה פְּעָמִים נִגְלֵיתִי עַל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדַּי, וְלֹא אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁשְּׁמִי ה' כְּשֵׁם שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ, וְלֹא הִרְהֲרוּ אַחַר מִדּוֹתַי. אָמַרְתִּי לְאַבְרָהָם, קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וְגוֹ' (בראשית יג, יז). בִּקֵּשׁ מָקוֹם לִקְבֹּר שָׂרָה וְלֹא מָצָא, עַד שֶׁקָּנָה בְּאַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתַי. אָמַרְתִּי לְיִצְחָק גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵל (בראשית כו, ג). בִּקֵּשׁ מַיִם לִשְׁתּוֹת וְלֹא מָצָא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וְגוֹ' (בראשית כו, כ). וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתַי. אָמַרְתִּי לְיַעֲקֹב: הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה (בראשית כח, יג). בִּקֵּשׁ מָקוֹם לִנְטֹעַ אָהֳלוֹ וְלֹא מָצָא, עַד שֶׁקָּנָה בְּמֵאָה קְשִׁיטָה, וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתַי.

והנה עומד על היאור. עומד על אלוהו ומתוך שהיה מהרהר על משכבו ואומר לי יאורי (יחזקאל כט ג), שהוא אלוהי, ואני עשיתיני (שם), ולא בגזירת היוצר, לכך נראה לו בחלום מעין הרהוריו, ראה שאלהיו נכבש תחתיו, שהצדיקים מקיימין השכינה עליהן, שנא' והנה ה' נצב עליו (בראשית כח יג), וכתיב ויעל מעליו אלהים (שם לה יג), אבל הרשעים הראשונים עומדים על אלהיהם, ומניין שהיאור הוא אלהיו, שנא' הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור (שמות ז טו), שהיה בכל בוקר משמש למימי היאור, וגם מכאן אמרו רבותינו שאין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, שנא' אנת מלכא רעיונך על משכבך סליקו (דניאל ב כט), תדע דלא חזי איניש פילא דעייל בקופא דמחטא, שהוא דבר שאי אפשר, ואינו מהרהר עליו, לפיכך אין רואהו בחלום: