בראשית כט:יח מדרש: תנחומא בובר, אגדת בראשית ובראשית רבה

ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה (שם), למה שנאמר שמועה טובה תדשן עצם (משלי טו ל), לא עשה אלא וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל וגו' לו לאשה (בראשית כח ט), אמר יעקב בשביל הברכות היה מבקש להרגני, וכשאטול את לאה אשתו, מי יודע אם יניח למחלת בת ישמעאל, ויבא עלי ויאמר לי, לא דייך שלקחת בכורתי וברכתי, אלא עוד נטלת ארוסתי, לפיכך אמר ללבן אעבדך שבע שנים ברחל וגו' (שם כט ח), אילולי כן יש אדם שנוטל אשה ומניח את הגדולה ונוטל את הקטנה, אלא ללמדך שהיתה לאה יושבת לשמו של עשו, אמר יעקב אעבדך שבע שנים וגו', וכשראה לבן כך, אמר הריני נותן את הגדולה מיד, ויהי בערב ויקח את לאה בתו וגו', אמר לו יעקב וכך היו התנאים, הלא ברחל עבדתי עמך, ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו וגו', ויעש יעקב כן וגו', התחיל מחבבה יותר מלאה, אמר הקב"ה הריני נותן ללאה בנים כדי שתהא חביבה יותר מרחל, וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה.

[ד"א ויוסף הורד מצרימה]. זש"ה כי עזה כמות אהבה (שה"ש ח ו), אהבה שאהב יעקב לרחל, שנאמר ויאהב יעקב את רחל (בראשית כט יח) קשה כשאול קנאה (שה"ש שם), שקנאת רחל באחותה, ומה תעשה אהבה בצד קנאה.

[ה] ד"א וירא ה' בפני מי היתה שנואה, בפני בעלה, למה שהוכיחה אותו, אימתי, שנאמר ויעבד יעקב ברחל וגו' כימים אחדים (בראשית כט כ). מה שאמרה לו רבקה אמו, וישבת עמו ימים אחדים (שם כז מד). ויאהב יעקב (בראשית כט יח). ויאמר יעקב אל לבן הבה וגו' (שם שם כא), ויהי בערב וגו' (שם שם כג), כל הלילה היה משמש עמה סבור שהיא רחל, כיון שעמד בבוקר והנה היא לאה, אמר לה ברתיה דרמאה, למה רמית אותי, אמרה לו ואת לא רמית באביך, כשהיה אומר לך האתה זה בני עשו והיית אומר אנכי עשו בכורך (בראשית כז יט), ואת אומר למה רימיתני, אביך לא אמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך (שם שם לה), ומתוך הדברים הללו שהוכיחה אותו התחיל שונאה, אמר הקב"ה אין רפואתה של זו אלא אם יהיה לה בנים, הריני נותן לה בנים, ובעלה נכפף לה, לפיכך וירא ה' כי שנואה לאה. [ויפתח את רחמה], ודוד מקלס ואומר עושה משפט לעשוקים וגו' ה' מתיר אסורים (תהלים קמו ז).