בראשית כט:כד מדרש: מדרש אגדה ובראשית רבה

והאבן גדולה. זו שכינה, שנאמר משם רעה אבן ישראל (בראשית יט כד):

את זלפה שפחתו. והיתה קטנה והיתה ראויה לרחל, וניתנה ללאה ברמאותו, כדי להראות ליעקב שזו שפחת רחל, ומנא לן דקטנה היא, דכתיב בה ותלד (בראשית ל י), ולא כתיב ותהר כבלהה, ובבלהה כתיב ותהר (שם שם ד) שהיתה בחורה ואין ההריון ניכר בה הא סתמא קטנה:

ד"א ותהר מהו ותהר, כמו הר כשהאשה מעוברת נראית כהר: