וַיָּבֹא֙ גַּ֣ם אֶל־רָחֵ֔ל וַיֶּאֱהַ֥ב גַּֽם־אֶת־רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה וַיַּעֲבֹ֣ד עִמּ֔וֹ ע֖וֹד שֶֽׁבַע־שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת׃
תנחומא בובר
[ד"א וירא ה' כי שנואה לאה]. זש"ה כי (תהיינה) [תהיין] לאיש שתי נשים (דברים כא טו) זה יעקב, שנאמר ויעקב איש תם (בראשית כה כז), שתי נשים (דברים שם) לאה ורחל, אחת אהובה (שם), זו רחל, שנאמר ויאהב גם את רחל (בראשית כט ל), והאחת שנואה (דברים שם) זו לאה, שנאמר וירא ה' כי שנואה לאה (בראשית שם לא), וילדו לו בנים האהובה והשנואה (דברים שם), שתיהן ילדו לו, ומה שהעמידה לאה העמידה רחל, לאה העמידה מלכים וכן רחל [המידה מלכים, לאה העמידה נביאים וכן רחל העמידה נביאים], לאה העמידה שופטים וכן רחל, לכך נאמר וילדו לו בנים (דברים שם). והיה ביום הנחילו את בניו (שם שם טז), בשעה שבא ליפטר מן העולם, ויקרא יעקב אל בניו (בראשית מט א). לא יוכל לבכר את בן האהובה (דברים שם), ליוסף, למה כי את הבכור בן השנואה יכיר (שם שם יז), זה ראובן, שנאמר ראובן בכורי אתה (בראשית מט ג), אע"פ שאמר בבזיונו פחז כמים אל תותר (שם שם ד), מהו יצועי עלה (שם), כשיבא משה, שכתיב בו ומשה עלה אל האלהים (שמות יט ג), הוא פודה אותו, וכיון שעמד משה בקש עליו רחמים, שנאמר יחי ראובן (דברים לג ו). אמר הקב"ה ואל ימות, נמצא נוטל (דמים כפי שניהם) [דימום כפי שניהם], שנאמר כי את הבכור [בן השנואה] יכיר לתת לו פי שנים (דברים כאי ז). יחי ראובן ואל ימות, יחי ראובן בעולם הזה, ואל ימות לעולם הבא, ולמה כי הוא ראשית אונו [וכתיב כחי וראשית אוני] (בראשית מט ג).
מדרש אגדה
ד"א כי תהיינה לאיש שתי נשים. אלו רחל ולאה האחת אהובה, שנאמר ויאהב גם את רחל מלאה (בראשית כט ל), והאחת שנואה, שנאמר וירא ה' כי שנואה לאה (שם שם לא):
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי
ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם ולא ביני לבין אומות העולם: אות היא לעולם. מגיד שאין השבת בטילה מישראל לעולם מפני שמסרו עצמן עליה: שבל דבר שמסרו ישראל נפשם עליו נתקיים בידם כגון שבת ומילה ותלמוד תורה וטבילה לפי שמסרו ישראל נפשם עליהן נתקיימו בידם ודבר שלא מסרו ישראל נפשם עליו לא נתקיים בידם כגון בית המקדש והדינין שמיטות ויובילות לפי שלא מסרו ישראל נפשן עליהם לא נתקיימו בידן: כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. וגו' ממה שבת מיעבודה או אף מן הדין ת"ל וינפש מגיד שאין הדין ביטל מלפניו לעולם כן הוא אומר (תהלים פ"ט ט"ו) צדק ומשפט מכון כסאיך ואומר (שם צ"ז ב') ענן וערפל סביביו: ד"א שבת וינפש שבת מן המאמרות של מעשה בראשית ונשלם כל חפצו שהוא כנפשו וכלבבו לכך נאמר שבת וינפש: גדולה שבת שהיא אחד מעשרה דברים שנאמר בהן ברית: הקשת שנ' (בראשית ט' י"ג) את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית: המילה שנ' (שם י"ז י"ג) והיתה בריתי בבשרכם: השבת שנ' לעשות את השבת לדורותם ברית עולם: ע"ז שנ' (י"ט ה') ושמרתם את בריתי אמר ר' עקיבה זו ברית ע"ז: ותלמוד תורה שנ' (ל״ד כ"ז) כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית: שחרור עבדים שנ' (ירמיה ל"ד י"ג) אנכי כרתי ברית את אבותיכם מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי: הכהונה שנ' (במדבר י"ח י"ט) ברית מלח עולם היא: הלויה שנ' (מלאכי ב' ד') להיות בריתי את לוי: מלכות בית דוד שנ' (תהלים פ"ט ד') כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי: ארץ ישראל שנ' (בראשית ט"ו י"ח) ביום הוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך [וגו']: גדולה שבת שאין התינוק נימול עד שתעבור עליו שבת שנ' (בראשית י"ז י"ב) ובן שמונת ימים ימול לכם: גדולה שבת שאין קרבן קרב עד שתעבור עליו שבת שנ' (כ"ב כ"ט) וביום השמיני תחגו לי וגו': גדולה שבת שאין הכהנים כשרין לעבודה עד שתעבור עליהן שבת שנ' (כ"ט ל') שבעת ימים ילב' הכהן: גדולה שבת שאין המזבח עצמו כשר לעבודה עד שתעבור עליו שבת שנ' (שם ל"ז) שבעת ימים תכפר על המזבח: גדולה שבת שאין המצורע והזב והזבה הנדה והיולדת וטמא מת זוכין להטהר אלא אם כן עברה עליהן שבת שכך הוא אומר בכולן שבעת ימים: גדולה שבת שאין האבל מתנחם עד שתעבור עליו שבת שנ' (בראשית נ' י') ויעש לאביו אבל שבעת ימים: גדולה שבת שכיון שנידלדלו ישראל מן המצות לא עמדה להן אלא זכותה כשנידלדלו בימי אחאב היא עמדה להן שנ' (מ"א כ' כ"ט) ויחנו אלה נכח אלה שבעת ימים וכשנידלדלו בימי אליהו היא עמדה להן שנ' (שם י"ח מ"ד) ויהי בשביעית וכשנידלדלו בימי יהורם היא עמדה להן שנ' (מ"ב ג' ט') ויצא מלך ישראל ומלך יהודה ומלך אדום ויסבו דרך שבעת ימים: גדולה שבת שנתנה הקניה הבחנה לבחון בין גירי הצדק שהרי לא פירש משש מאות ושלש עשר מצוות אלא השבת בלבד שנ' (ישעיה נ"ו י') ובני הנכר הנלוים אל ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים כל שומר שבת מיחללו ומחזיקים בבריתי מכאן אמרו ישראל משומד המשמר שבתו בשוק הרי הוא כישראל לכל דבר ושאינו משמר שבתו בשוק הרי הוא כגוי לכל דבר: