וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ן רֹאֶ֤ה אָנֹכִי֙ אֶת־פְּנֵ֣י אֲבִיכֶ֔ן כִּֽי־אֵינֶ֥נּוּ אֵלַ֖י כִּתְמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וֵֽאלֹהֵ֣י אָבִ֔י הָיָ֖ה עִמָּדִֽי׃
תנחומא בובר
א"ל הקב"ה אתה העדת עלי שאנכי עמך, שנאמר ואלהי אבי היה עמדי (שם לא ה) ושמרני (שם כח כ), ושמרתיך מלבן, ונתן לי לחם לאכול (שם), ויצל אלהים את מקנה אביכן ויתן לי (שם לא ט) ובגד ללבוש (שם כח כ), ויסר ביום ההוא את התיישים וגו' (שם ל לה), ושבתי בשלם וגו' (שם כח כא), ויבא יעקב שלם (שם לג יח),
מדרש לקח טוב
ויקרא לו. קרא למזבח שם. מזבח של אלהי ישראל. לפי שנתברך בצאתו באל שדי. שנאמר ואל שדי יברך אותך (בראשית כח ג). ובשובו כתיב ואלהי אבי היה עמדי (שם לא ה). בבית לבן. והמלאך קראו ישראל. שנאמר כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים (שם לב כט). לכך קורא שם המזבח מזבח של אלהי ישראל. הזכיר עליו ישועת אלהים. לפי שהקב"ה מצרף את יראיו עד שנה. ונתייאש כמעט קיטרג השטן.
תנחומא בובר
ויאמר להם רואה אני את פני אביכן וגו', ואתנה ידעתן וגו', ואביכן התל בי וגו', אם כה יאמר וגו' (שם ה ו ז ח), אמר ר' ברכיה אם כה אמר אין כתיב כאן אלא אם כה יאמר והמלאך היה אומר ליעקב אם יאמר לבן כך, חייך כשם שאתה רוצה כך אני עושה לך: