בראשית לא:ט מדרש: תנחומא בובר, אוצר מדרשים, קוהלת רבה ובראשית רבה

א"ל הקב"ה אתה העדת עלי שאנכי עמך, שנאמר ואלהי אבי היה עמדי (שם לא ה) ושמרני (שם כח כ), ושמרתיך מלבן, ונתן לי לחם לאכול (שם), ויצל אלהים את מקנה אביכן ויתן לי (שם לא ט) ובגד ללבוש (שם כח כ), ויסר ביום ההוא את התיישים וגו' (שם ל לה), ושבתי בשלם וגו' (שם כח כא), ויבא יעקב שלם (שם לג יח),

מקנה אביכם (בראשית לא ט),

כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו וגו', כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו, זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ. נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה. וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס, זֶה נִמְרוֹד. וּלְמִי נֶאֱמַר: לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, א): וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. דָּבָר אַחֵר, כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו, זֶה יִצְחָק. נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה. וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס, זֶה אֲבִימֶלֶךְ. וּלְמִי נֶאֱמַר: לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, זֶה יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כו, יב): וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִיא. דָּבָר אַחֵר, כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו, זֶה יַעֲקֹב, נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה. וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס, זֶה לָבָן. וּלְמִי נֶאֱמַר: לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶאֱמַר (בראשית לא, יב): כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָךְ. דָּבָר אַחֵר, כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם, נָתַן חָכְמָה וְדַעַת. וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס, אֵלּוּ הַכְּנַעֲנִים. אָמַר רַבִּי לֵוִי אֲפִלּוּ טִפַּת שֶׁמֶן לֹא הָיָה נוֹתֵן אֶחָד מֵהֶם בַּגְּרִיסִין שֶׁלּוֹ, וַאֲפִלּוּ נִשְׁבְּרָה בֵּיצָתוֹ לֹא הָיָה טוֹעֲמָהּ אֶלָּא הָיָה מוֹכְרָהּ וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ דָּמִים, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ וְיִמְצְאוּ אוֹתָהּ מְלֵאָה בְּרָכוֹת. וּלְמִי נֶאֱמַר: לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כו, נג): לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ. דָּבָר אַחֵר, כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו, זֶה חִזְקִיָּה, נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה. וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס, זֶה סַנְחֵרִיב. וּלְמִי נֶאֱמַר: לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, זֶה חִזְקִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לב, כג): וַיִּנַּשֵֹּׂא לְעֵינֵי כָל הַגּוֹיִם. דָּבָר אַחֵר, כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו, זֶה מָרְדְּכַי נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה. וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס, זֶה הָמָן. וּלְמִי נֶאֱמַר: לָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, זֶה מָרְדְּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ח, א): בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן וגו'.