וְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃
מדרש תנחומא
וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל, אָמַר לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם מְשׁוּלִין כַּחוֹל. שֶׁהַחוֹל אָדָם נוֹטְלוֹ מִכָּאן וְנוֹתְנוֹ בְּכָאן וְאֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע, כָּךְ לֹא יֵצֵא דָּבָר זֶה מִפִּיכֶם. לְכָךְ כְּתִיב וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל.
בראשית רבה
ואתה אמרת היטב אטיב עמך - היטב, בזכותך. אטיב, בזכות אבותיך. וילן שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו עזים מאתים ותישים עשרים אמר רבי אלעזר: מכאן לעונה האמורה בתורה, הטיילים בכל יום, הפועלים שתים בשבת, הספנין אחת לששה חדשים. עזים מאתים, שהן צריכות, תיישים עשרים. רחלים מאתים, שהן צריכות אילים עשרים. גמלים מיניקות, ובניהם שלושים ובנאיהם שלושים. ר' ברכיה בשם ר' שמעון בן גמליאל, אמר: לפי שהוא צנוע בתשמישו, לפיכך לא פירסמו הכתוב, אלא גמלים מיניקות ובניהם שלושים. פרות ארבעים ופרים עשרה, שהן צריכים פרים עשרה. אתונות עשרים, שהן צריכים עיירים עשרה. ולמה הוא נותן את הגמלים באמצע? אלא, אמר לו: הוי, רואה את עצמך כאלו אתה יושב על בימה ודן, ואני נידון לפניך, ואתה מתמלא עלי רחמים: