וַיְצַ֞ו גַּ֣ם אֶת־הַשֵּׁנִ֗י גַּ֚ם אֶת־הַשְּׁלִישִׁ֔י גַּ֚ם אֶת־כָּל־הַהֹ֣לְכִ֔ים אַחֲרֵ֥י הָעֲדָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תְּדַבְּר֣וּן אֶל־עֵשָׂ֔ו בְּמֹצַאֲכֶ֖ם אֹתֽוֹ׃
בראשית רבה
ויצו את הראשון לאמר כי יפגשך עשו אחי ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו - רבי ור' יוסי בר' יהודה, היו מהלכין בדרך. ראו גוי אחד בא לקראתם. אמרין: תלת מילין הוא שאיל לן: מה אתון? ומה אומנתכון? ולאן אתון אזלין? מה אתון? יהודאין. מה אומנתכון? פרגמוטטין. ולאן אתון אזלין? למזבן חטים מן אוצרי דיבני. עמוד לו רבי כנגד הגוי, לראות מה ישאל, והמתין לו ר' יוסי בר' יהודה. אמר: אם אמר מלה, אנא אמר אוחרי. אמר לו: ומנין אית לך הא? אמר לו: מיעקב אבונא! והנה גם הוא אחרינו. ויצו את הראשון וגו' גם את השני רבי פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון: במוצאכם אותו בגדולתו. ואמרתם: גם הנה עבדך יעקב אחרינו, הה"ד (איוב ט): ארץ נתנה ביד רשע פני שופטיה יכסה וגו'. ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו למה לא הכניסן לו בערבוביא? כדי לתמהו על דורון שלו. ולמה לא הכניסן כולן כאחת? כדי להשביע עיניו של רשע. אתי למחסל, והוא אמר קביל אתי למחסל, והוא אמר קביל. ותעבור המנחה על פניו וגו', אף הוא בעקא: