וַיִּֽזְרַֽח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת־פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל־יְרֵכֽוֹ׃
עין יעקב
כה אָמַר מַר: יְהוֹשֻׁעַ כָּתַב סִפְרוֹ וּשְׁמוֹנָה פְּסוּקִים שֶׁבַּתּוֹרָה. תַּנְיָא כְּמַאן דְּאָמַר: שְׁמוֹנָה פְּסוּקִים שֶׁבַּתּוֹרָה, יְהוֹשֻׁעַ כְּתָבָן, דְּתַנְיָא: (דברים ל״ד:ה׳) "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה'". אֶפְשָׁר מֹשֶׁה מֵת וְכָתַב: "וַיָּמָת [שָׁם מֹשֶׁה]"? אֶלָּא, עַד כָּאן כָּתַב מֹשֶׁה, מִכָּאן וָאֵילָךְ כָּתַב יְהוֹשֻׁעַ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְאַמְרֵי לָהּ רַבִּי נְחֶמְיָה. אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֶפְשָׁר סֵפֶר תּוֹרָה חָסֵר אוֹת אַחַת, וּכְתִיב: (דברים ל״א:כ״ו) "לָקֹחַ אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה", אֶלָּא, עַד כָּאן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר, וּמֹשֶׁה אוֹמֵר וְכוֹתֵב, מִכָּאן וָאֵילָךְ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר, וּמֹשֶׁה כּוֹתֵב בְּדֶמַע, כְּמָה שֶּׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן: (ירמיהו ל״ו:י״ח) "וַיֹאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ"? כְּמַאן אַזְלָא הָא דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אַבָּא, אָמַר רַב גִּידְל, אָמַר רַב: שְׁמוֹנָה פְּסוּקִים שֶׁבַּתּוֹרָה, יָחִיד קוֹרֵא אוֹתָן, נֵימָא: [רַבִּי יְהוּדָה הִיא וּ]דְלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? אֲפִלּוּ תֵּימָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, הוֹאִיל וְאִישְׁתַּנִי אִישְׁתַּנִי. יְהוֹשֻׁעַ כָּתַב סִפְרוֹ, וְהָכְּתִיב: (יהושע כ״ד:ל״ג) "וַיָּמֹת יְהוֹשֻׁעַ" וְגוֹ'? דְּאַסְקֵיהּ אֶלְעָזָר. וְהָכְּתִיב: (שם) "וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת", דְּאַסְקֵיה פִּינְחָס. שְׁמוּאֵל כָּתַב סִפְרוֹ? וְהָכְּתִיב: (שמואל א כ״ח:ג׳) "וּשְׁמוּאֵל מֵת", דְּאַסְקֵיהּ גָּד הַחוֹזֶה וְנָתָן הַנָּבִיא. דָּוִד כָּתַב (ספרו) [סֵפֶר תְּהִלִּים] עַל יְדֵי עֲשָׂרָה זְקֵנִים. וְלִיחְשׁוֹב נַמִּי אֵיתָן הָאֶזְרָחִי? אָמַר רַב: אֵיתָן הָאֶזְרָחִי זֶה הוּא אַבְרָהָם. כְּתִיב הָכָא: (תהלים פט) 'אֵיתָן הָאֶזְרָחִי', וּכְתִיב הָתָם: (ישעיהו מ״א:ב׳) "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ". (ואימא יעקב? דכתיב ביה: (בראשית ל״ב:ל״ב) "ויזרח לו השמש", ההוא מיבעי ליה: שמש שבאה בעבורו, זרחה בעבורו.) קָא חָשִׁיב מֹשֶׁה וְקָא חָשִׁיב הֵימָן, וְהָאָמַר רַב: הֵימָן זֶה מֹשֶׁה. כְּתִיב הָכָא 'הֵימָן', וּכְתִיב הָתָם: (במדבר י״ב:ז׳) "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא". תְּרֵי הֵימָן הֲווּ. מֹשֶׁה כָּתַב סִפְרוֹ וּפָרָשַׁת בִּלְעָם וְאִיּוֹב. מְסַיֵּיעַ לֵיהּ לְרַבִּי לֵוִי בַּר לַחְמָא, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר לַחְמָא: אִיּוֹב בִּימֵי מֹשֶׁה הָיָה, כְּתִיב הָכָא: (איוב י״ט:כ״ג) "מִי יִתֵּן אֵפוֹ וְיִכָּתְבוּן מִלָּי", וּכְתִיב הָתָם: (שמות ל״ג:ט״ז) "וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵיפוֹא". וְאֵימָא בִּימֵי יִצְחָק? דִּכְתִיב בֵּיהּ: (בראשית כ״ז:ל״ג) "מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד". וְאֵימָא בִּימֵי יַעֲקֹב? דִּכְתִיב בֵּיהּ: (שם מג) "אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ". וְאֵימָא [בִּימֵי] יוֹסֵף? דִּכְתִיב בֵּיהּ: (שם לז) "אֵיפֹה הֵם רֹעִים". לָא סַלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: (איוב י״ט:כ״ג) "מִי יִתֵּן בַּסֵּפֶר וְיֻחָקוּ". וּמֹשֶׁה [הוּא דְּ]אִיקְרִי 'מְחוֹקֵק' דִּכְתִיב: (דברים ל״ג:כ״א) "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן". רָבָא אָמַר: אִיּוֹב בִּימֵי מְרַגְּלִים הָיָה, כְּתִיב הָכָא: (איוב א׳:א׳) "אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ, אִיּוֹב שְׁמוֹ". וּכְתִיב הָתָם: (במדבר י״ג:כ׳) "הֲיֵשׁ בָּה עֵץ", מִי דָּמִי, הָתָם 'עֵץ', הָכָא 'עוּץ'? הָכִי קָאָמַר (אמר) [לְהוֹ] מֹשֶׁה (למרגלים ראו אם) [לְיִשְׂרָאֵל]: יֶשְׁנוֹ לְאוֹתוֹ אָדָם שֶׁשְּׁנוֹתָיו אֲרֻכּוֹת כְּעֵץ, וּמֵגִין עַל דּוֹרוֹ כְּעֵץ?
שיר השירים רבה
רַבִּי עֲזַרְיָה וְאַמְרֵי לָהּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא וְרַבָּנָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן, בָּא אֶחָד אוֹרֵחַ רִאשׁוֹן, מָזַג לוֹ אֶת הַכּוֹס וְנָתַן לוֹ, וּבָא הַשֵּׁנִי וּמָזַג לוֹ אֶת הַכּוֹס וְנָתַן לוֹ, כֵּיוָן שֶׁבָּא בְּנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, נָתַן לוֹ הַמַּרְתֵּף כֻּלּוֹ. כָּךְ אָדָם הָרִאשׁוֹן נִצְטַוָּה עַל שֶׁבַע מִצְווֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב, טז): וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל, וַיְצַו, זוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (הושע ה, יא): כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו. ה', זוֹ קִלְּלַת הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, טז): וְנֹקֵב שֵׁם ה' מוֹת יוּמָת. אֱלֹהִים, אֵלּוּ הַדַּיָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, ח): עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם. עַל הָאָדָם, זוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים, דִּכְתִיב (בראשית ט, ו): שֹׁפֵךְ דַם הָאָדָם. לֵאמֹר, זוֹ גִּלּוּי עֲרָיוֹת, דִּכְתִיב (ירמיה ג, א): לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ. מִכֹּל עֵץ הַגָּן, זֶה הַגָּזֵל, דִּכְתִיב (בראשית ג, יא): הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ. נֹחַ נִתּוֹסֵף לוֹ אֵבֶר מִן הַחַי, דִּכְתִיב (בראשית ט, ד): אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָּמוֹ. אַבְרָהָם, נִצְטַוָּה עַל הַמִּילָה. יִצְחָק, חִנְּכָהּ לִשְׁמוֹנָה יָמִים. יַעֲקֹב, עַל גִּיד הַנָּשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לב, לב): עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה. יְהוּדָה עַל הַיְבָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לח, ח): וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ. יִשְׂרָאֵל אַכָּל מִצְווֹת עֲשֵׂה וּמִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא וְרַבָּנִין אָמְרִין לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְחַלֵּק אַפְסִינִיּוֹת לְלִגְיוֹנוֹתָיו עַל יְדֵי דֻּכָּסִין וְאִיפַּרְכִין וְאִיסְטְרַטְלִין, כֵּיוָן שֶׁבָּא בְּנוֹ נָתַן לוֹ מִיַּד לְיָד. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה אוֹכֵל אִיפַסְטַלִין, כֵּיוָן שֶׁבָּא בְּנוֹ נָתַן לוֹ מִיַּד לְיָד. רַבָּנָן אָמְרֵי לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה אוֹכֵל חֲתִיכוֹת, כֵּיוָן שֶׁבָּא בְּנוֹ נָתַן לוֹ מִיַּד לְיָד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמְּנָעָהּ מִפִּיו וְנָתַן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ב, ו): כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה. רַבִּי אַבָּהוּ וְאַמְרֵי לָהּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר שְׁנֵי חֲבֵרִים שֶׁהָיוּ עֲסוּקִים בִּדְבַר הֲלָכָה, זֶה אוֹמֵר בֵּית אָב שֶׁל הֲלָכָה וְזֶה אוֹמֵר בֵּית אָב שֶׁל הֲלָכָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוּקְיוֹתְהוֹן עַל יָדִי. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר אֲפִלּוּ הֶבֶל הַיּוֹצֵא מִפִּיו, כְּמָה דְתֵימָא (איוב לה, טז): וְאִיּוֹב הֶבֶל יִפְצֶה פִּיהוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשּׁוּקְיוֹתְהוֹן עָלַי. וְרַבָּנָן אָמְרִין עֲתִידִין נַפְשֵׁיהוֹן שֶׁל אֵלּוּ לִנָּטֵל בִּנְשִׁיקָה. אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה מָצָאנוּ שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אַהֲרֹן לֹא נִטְּלָה אֶלָּא בִּנְשִׁיקָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר לג, לח): וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה' וַיָּמָת שָׁם. וְנַפְשׁוֹ שֶׁל משֶׁה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד, ה): וַיָּמָת שָׁם משֶׁה עֶבֶד ה' עַל פִּי ה'. מִרְיָם מִנַּיִן, דִּכְתִיב (במדבר כ, א): וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, מַה שָּׁם שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן עַל פִּי ה', אַף כָּאן כֵּן, אֶלָּא שֶׁגְּנַאי לְפָרְשׁוֹ. וּשְׁאָר כָּל הַצַּדִּיקִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, אִם עָסַקְתָּ בְּדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁשְֹּׂפָתֶיךָ מְנֻשָּׁקוֹת, סוֹף שֶׁהַכֹּל מְנַשְׁקִין לְךָ עַל פִּיךָ. דָּבָר אַחֵר, יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת, יְזַיְּנֵנִי, יְטַהֲרֵנִי, יְדַבְּקֵנִי, יִשָּׁקֵנִי, יְזַיְּנֵנִי, מִדִּכְתִיב (דברי הימים א יב, ב): נשְׁקֵי קֶשֶׁת מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר נַחְמָן מָשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה כְּזַיִּן, מָה הַזַּיִּן הַזֶּה מִתְקַיֵּם לִבְעָלָיו בִּשְׁעַת מִלְחָמָה, כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת עִם מִי שֶׁעָמֵל בָּהֶן כָּל צָרְכָּן. רַבִּי חָנָא בַּר אַחָא מַיְיתֵי לָהּ מֵהָכָא (תהלים קמט, ו): רוֹמְמוֹת אֵל וגו', מָה הַחֶרֶב שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת מִשְּׁנֵי צְדָדִים, כָּךְ תּוֹרָה נוֹתֶנֶת חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְחַיִּים לָעוֹלָם הַבָּא. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּפֶה אַחַת נֶאֶמְרָה בְּפִיּוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר שְׁתֵּי תּוֹרוֹת נֶאֶמְרוּ, אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בִּכְתָב. וְרַבָּנִין אָמְרִין שֶׁהֵן גּוֹזְרִין עַל הָעֶלְיוֹנִים וְעוֹשִׂין, עַל הַתַּחְתּוֹנִים וְעוֹשִׂין. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר טַעֲמוֹן דְּרַבָּנָן דִּכְתִיב (דברי הימים א כד, ה): כִּי הָיוּ שָׂרֵי קֹדֶשׁ וְשָׂרֵי הָאֱלֹהִים, שָׂרֵי קֹדֶשׁ אֵלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, (ישעיה מג, כח): וַאֲחַלֵּל שָׂרֵי קֹדֶשׁ. שָׂרֵי הָאֱלֹהִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב בְּהוֹן (תהלים פב, ו): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם, שֶׁהֵן גּוֹזְרִין עַל הָעֶלְיוֹנִים וְעוֹשִׂין, עַל הַתַּחְתּוֹנִים וְעוֹשִׂין, כְּשֶׁהֵן עוֹשִׂין בְּטָהֳרָה. דָּבָר אַחֵר, יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, יְטַהֲרֵנִי כְּאָדָם שֶׁהוּא מַשִּׁיק שְׁנֵי גֵבִין זֶה אֶל זֶה וְהוּא מַדְבִּיקָן, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה לג, ד): כְּמַשַּׁק גֵּבִים שֹׁקֵק בּוֹ. דָּבָר אַחֵר, יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. יִשָּׁקֵנִי, יַדְבִּיקֵנִי, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל ג, יג): וְקוֹל כַּנְפֵי הַחַיּוֹת מַשִּׁיקוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ. דָּבָר אַחֵר, יִשָּׁקֵנִי, יוֹצִיא לִי קוֹל נְשִׁיקוֹת מִתּוֹךְ פִּיהוּ.
אוצר מדרשים
בעל רב פעלים כותב על שוחר טוב של מדרש תהלים ואומר: ומצאתי בס׳ אהל יוסף לר׳ יוסף הספרדי בפרשת ויקרא פסוק "על ירך המזבח" שכתב בן עזרא וכן ירכתי צפון כי רבים טעו ואמרו שמגדל ציון היה בתוך ירושלם עכ״ל, וכתב ר׳ יוסף הנ״ל וז״ל פי׳ במזמור מ״ח בפסוק יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון והוא פי׳ שם כי הר ציון לצפון ירושלם ואמר כן מדרך סברא, אמר יוסף אין זה אמת רק הר ציון הוא דרומי לירושלם, וראיה לדברי ממדרש תהלים שדרשו מזה המזמור הר ציון ירכתי צפון, וכי בצפון הוא והלא איננו וכו׳. וידוע כי מדרש תהלים חברו ר׳ יוחנן בארץ ישראל, ובעבור שהיה דר שם ע״כ יש לסמוך על דבריו, ועוד כי אני המבאר שכנתי בתוך ירושלם שנים רבות וראיתי שהוא כדברי ר׳ יוחנן. ובה חברתי זה הבאור, והראב״ע לא בא לירושלם כ״א אחר שחבר פי׳ התורה. גם פי׳ ספר תהלות, והעד על זה שאמר בפרשת וישלח בפסוק ויזרח לו השמש שחבר התורה בלובא שהיא במלכות לונבארדיאה קרוב לרומא רבתי, ובתחילת פירושו בדרך הרביעי הזכיר שחבר [פירוש] ספר תהלים קודם שחבר פי׳ התורה, והוא יצא מספרד שהיא במערב כדי ללכת לארץ ישראל ונכנס בלובא בלכתו קודם שהגיע לירושלם ואז חיבר הפי׳ שם. וכל זה לאות שלא ראה ירושלם כ״א אחר שחבר פי׳ התורה, והוא בא על דרך הסברא ע״כ שגג. ואין לתמוה כי הנה ר׳ שלמה טעה כמו זאת הטעות בקבורת רחל כי היא בתוך גבול ארץ ישראל כנקודה בתוך עגולה והוא אמר שהיא קבורה בתוך חוץ לארץ, והוא נטה אחר הדרש, והדרש סודו ידוע עכ"ל. וכבר הראיתיך לדעת כי כוונת ר׳ יוחנן היה לכלול כל הברייתות בירושלמי וכל המדרשות במדרש רבה שהיא אגדת ירושלמי, ובמדרש שוחר טוב כלל וקצר כל המדרשים שחוברו לפני זמנו כמו שתראה בפ"א ממדרש תהלים שמתחיל בפסוק שוחר טוב ודרש פתיחה שלו ואח״כ הביא ר׳ יודן פתח ואמר אל תתהדר לפני מלך וכו׳, ר׳ יודן גרס לה ממקום שפתח וכו׳, ר׳ פינחס עבד לה אריכא פתח מזקנים אתבונן וכו׳, ר׳ נחמיה פתח החכמה תעוז לחכם וכו׳. והענין כמו שבארנו שר׳ יודן ור׳ פינחס ור׳ נחמיה עשו כל אחד מדרש על תהלים וכל אחד פתח בסגנון אחר, ור׳ יוחנן קבצן לבית מדרשו וקצר אותן והוסיף משלו מה ששמע, וכן בפ"ד הביא ר׳ יודן אמר שיטה אוחרי ב״ו יש לו פטרון וכו׳ (רב פעלים 108).