בראשית לד:טו מדרש: פרקי דרבי אליעזר

רַבִּי אָמַר: יִצְחָק מָל אֶת יַעֲקֹב וְעֵשָׂו, וְעֵשָׂו מָאַס בַּמִּילָה כְּשֵׁם שֶׁמָּאַס אֶת הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה״. וְיַעֲקֹב דָּבַק בִּבְרִית מִילָה וּמָל אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בָנָיו. וּמִנַּיִן שֶׁהָיוּ בְּנֵי יַעֲקֹב נִמּוֹלִין? שֶׁנֶּאֱמַר ״אַךְ בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים״ וְכוּ'. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁבְּנֵי יַעֲקֹב הָיוּ נִמּוֹלִין וּמָלוּ לִבְנֵיהֶם וְהִנְחִילוּם לְחֹק עוֹלָם, עַד שֶׁעָמַד פַּרְעֹה וְגָזַר עֲלֵיהֶם גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וּמָנַע מֵהֶם בְּרִית מִילָה. וּבְיוֹם שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם נִמּוֹלוּ כֻּלָּם מִגָּדוֹל וְעַד קָטָן, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים״ וְכוּ'.