וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵיהֶ֗ם לֹ֤א נוּכַל֙ לַעֲשׂוֹת֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לָתֵת֙ אֶת־אֲחֹתֵ֔נוּ לְאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ל֣וֹ עָרְלָ֑ה כִּֽי־חֶרְפָּ֥ה הִ֖וא לָֽנוּ׃
תנחומא בובר
ד"א אסף אלהים. אלא בשעה שילדה רבקה ליעקב ולעשו, נולדו ללבן שתי בנות, ושלחו אגרות זה לזה לומר אתה הולדת שתי בנות ואני שני בנים, ניתן אלו לאלו, והיתה לאה שומעת מעשה עשו ובוכה, ורחל שומעת מעשה יעקב ושמחה, [מנין שהיתה לאה בוכה, שנאמר] ועיני לאה רכות (שם כט יז), תרגם מתורגמניה של ר' יוסי, מהו רכות צירניות (פי' עגילות), א"ל ר' יוחנן לא תרגמת יפה, ומהו רכות ארוכות, שכל מה שנתן לה הקב"ה היו ארוכות, כהונה גדולה, ומלכות, ושמן המשחה, וכיון שילדה לאה ליעקב, היתה רחל מצירה, לומר שמא יטלנה עשו מאחר שלא הולדתי בן, וכיון שילדה ליוסף אמרה אסף אלהים את חרפתי, ואין חרפה אלא ערלה, שנאמר כי חרפה היא לנו (בראשית לד יד), ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר, צפה ברוח הקודש שאינה יולדת אלא בן אחר.
פרקי דרבי אליעזר
נִסָּיוֹן הַשְּׁמִינִי, (בראשית יז, א): ״וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים״, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים״. אָמַר לוֹ: עַד עַכְשָׁו לֹא הָיִיתָ תָמִים, אֶלָּא מוֹל בְּשַׂר עָרְלָתְךָ מֵעָלֶיךָ, וְהִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. שֶׁהָעָרְלָה טְמֵאָה הִיא מִכָּל הַטֻּמְאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו נב, א): ״לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא״. שֶׁהָעָרְלָה מוּם מִכָּל מוּמִים. מוֹל בְּשַׂר עָרְלָתְךָ וֶהְיֵה תָמִים.
בראשית רבה
ויענו בני יעקב את שכם וגו' - מה את סבור רמיות דברים יש כאן? ורוח הקודש אומרת: אשר טמא את דינה אחותם וגו'. ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה ר' נחמיה אמר: היכן מצינו שנקראת ערלה, חרפה? מן הכא, שנאמר: כי חרפה היא! מקניהם וקניינם, סברון למחפת ואתחפתון. וישמעו אל חמור ואל שכם בנו וגו', הוה חד מנהון נכנס לעיר, טעין מובליתיה. ואמר לו: תא גזור! והוא אמר: שכם נסיב, ומגבאי ויענו בני יעקב את שכם וגו' מה את סבור רמיות דברים יש כאן? ורוח הקודש אומרת: אשר טמא את דינה אחותם וגו'. ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה ר' נחמיה אמר: היכן מצינו שנקראת ערלה, חרפה? מן הכא, שנאמר: כי חרפה היא! מקניהם וקניינם, סברון למחפת ואתחפתון. וישמעו אל חמור ואל שכם בנו וגו', הוה חד מנהון נכנס לעיר, טעין מובליתיה. ואמר לו: תא גזור! והוא אמר: שכם נסיב, ומגבאי קטע? קטע?