וְלֹֽא־אֵחַ֤ר הַנַּ֙עַר֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַדָּבָ֔ר כִּ֥י חָפֵ֖ץ בְּבַֽת־יַעֲקֹ֑ב וְה֣וּא נִכְבָּ֔ד מִכֹּ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽיו׃
מדרש שכל טוב
ולמה קנאה מבני חמור, והלא חמור אביהן היה עדיין בחייו, אלא חמור קל דעת היה, ולבו טפש כחמור, כי כשמו כן הוא, ושכם בנו בקי וחריף, ושמהו אפוטרופוס על ביתו, וכה"א והוא נכבד מכל בית אביו (בראשית לד יט), וכיון שהוזקק ליעקב לקנות משכם, קנה גם מאחי שכם:
מדרש תהילים
גול אל ה' יפלטהו. וכתיב (תהלים לז ה) גול על ה' דרכך. רבי ביבי בשם רב אמר גלה וגלגל גלה עונותיך גל וגלגל עלי ואנא טעין. א"ר יוחנן [משל] לבן מלכים שנתן לו לטעון בעובי הקורה וראה אביו אותו. אמר להם הבו עלי כל מה דאתון בעיין ואנא טעין. כך אמר הקב"ה גלו עונותיכם ואנא טעין. יצילהו כי חפץ בו. אמר ריש לקיש בשלש לשונות של חיבה חיבב הקב"ה את ישראל. בדביקה בחפיצה בחשיקה. בדביקה (דברים ד ד) ואתם הדבקים בה' אלקיכם. בחפיצה (מלאכי ג יב) כי תהיו אתם ארץ חפץ. בחשיקה (דברים ז ז) חשק ה' בכם. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע (בראשית לד ג) ותדבק נפשו. (שם ח) שכם בני חשקה נפשו. (שם יט) כי חפץ בבת יעקב. רבי אבא בר אלישע מוסיף עוד תרין. באהבה (מלאכי א ב) אהבתי אתכם אמר ה'. בדבור (ישעיה מ ב) דברו על לב ירושלים. ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע (בראשית לד ג) ויאהב את הנערה וידבר על לב הנערה. יצילהו כי חפץ בו פיזמא דידי סליק:
בראשית רבה
וידבר חמור אתם לאמר - ריש לקיש אמר: בג' לשונות של חבה, חבב הקב"ה את ישראל: בדביקה בחשיקה ובחפיצה בדביקה, (דברים ד): ואתם הדבקים. בחשיקה, (שם ז) לא: מרובכם מכל העמים חשק ה'. ובחפיצה, (מלאכי ג): ואשרו אתכם כל הגוים וגו'. ואנו למדים אותה, מפרשה של רשע הזה: בדביקה, ותדבק נפשו. בחשיקה, שכם בני חשקה נפשו בבתכם. בחפיצה, כי חפץ בבת יעקב. ר' אבא בר אלישע מוסיף: אף תרתין באהבה ודיבור. באהבה, (שם א): אהבתי אתכם. בדיבור, (ישעיה מ): דברו על לב ירושלים. ואנו למדים מפרשתו של רשע הזה: באהבה, ויאהב את הנערה. בדיבור, וידבר על לב הנערה. וכי יש לך אדם שמדבר על הלב, אלא דברים שמיישבים את הלב. אמר לה: אביך בשביל שדה אחד ראה כמה בזבז, וכמה ממון הכריע, אני שיש לי ליתן לך כמה נטעים, וכמה שדה בית זרע על אחת כמה וכמה! והתחתנו אותנו אמר רבי אלעזר: לעולם אין ישראל נותן אצבעו בתוך פיו של עובד כוכבים תחילה, אא"כ נתן עובד כוכבים אצבעו תחילה בתוך פיו של ישראל. והתחתנו אותנו, לא תתחתן בם הם אמרו: והתחתנו אותנו. אמרו: הם תבעו תחילה. הרבו עלי מאד מוהר ומתן, מוהר פרנון, מתן פראפורון: