וַיָּבֹ֨א יַעֲקֹ֜ב ל֗וּזָה אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן הִ֖וא בֵּֽית־אֵ֑ל ה֖וּא וְכָל־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־עִמּֽוֹ׃
מדרש אגדה
ד"א קדשים תהיו. אמר הקב"ה לישראל עד שלא בראתי העולם היו מלאכי השרת מקלסין אותי בכם, ומקדישין שמי, והם אומרים ברוך ה' אלהי ישראל [מן העולם ועד העולם] (דה"א טז לו). וכיון שנברא אדם הראשון, אמרו המלאכים לפני הקב"ה רבונו של עולם זה הוא שאנחנו מקלסין אותך בו, אמר להם הקב"ה לאו גנב הוא זה, [שנאמר ותאכל מן העץ אשר צויתיך וגו' (בראשית ג' י' ז')]. נח בא אמרו המלאכים רבונו של עולם זה הוא, אמר להם לאו שכור הוא, שנאמר וישת מן היין וישכר (בראשית ט כא). בא אברהם אמרו לפניו רבון העולמים זה הוא, אמר להם לאו גר הוא, ואתם הייתם אומרים ברוך ה' אלהי ישראל (תהלים מא יד). בא יצחק אמרו רבונו של עולם זה הוא, אמר להם לאו, מפני שהוא אוהב לשונאי, [שנאמר ויאהב יצחק את עשו (בראשית כה כח)]. בא יעקב, אמרו רבון העולמים זה הוא, אמר להם הין, אמרו נחנו לא אמרנו לפניך אלא אלהי ישראל, וזה יעקב שמו, אמר להם אני אמרתי לו, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך (בראשית לה ו), ונקראו כל ישראל על שמו, באותה שעה קידש הקב"ה את ישראל לשמו, שנאמר ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט ג). אמר הקב"ה לישראל הואיל ונתקדשתם לשמי עד שלא בראתי עולמי, ועתה היו קדושים כשם שאני קדוש, קדושים תהיו. משל למה הדבר דומה למלך שקידש אשה אמר לה הואיל ונתקדשת על שמי תהי מלכך וכבודך כמו כבודי, למה שאת אשתי, כך אמר הקב"ה למשה לך קדש את ישראל, שנאמר לך אל העם וקדשתם היום ומחר (שמות יט י), ולמה לא אמר למשה לך ותזמנם, אלא וקדשתם, לפי שאני קדוש כך אני צריך לקדשם, שאני בעצמי קדשתים, ועל זה נאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם קדשים תהיו כי קדוש אני, אמר להם הקב"ה אם זכיתם הרי אתם נקראים עדה של קדשים, ואם לאו אתם נקראים עדה רעה, שנא' עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו' (במדבר י"ד כ"ו):
מדרש אגדה
ויבא יעקב לוזה. למה נקרא שמה לוזה, שכל מי שנכנס לשם העדיף במצות וחקים ומעשים טובים [כלוז]:
בראשית רבה
ויסעו ויהי חתת אלהים - אמר רבי שמואל: בשלושה מקומות נתכנסו עובדי כוכבים, לעשות מלחמה עם בני יעקב, ולא הניח להם הקדוש ברוך הוא, דכתיב: ויסעו ויהי חתת אלהים. שנית בימי יהונתן, שנאמר (שמואל א יד): ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים. שלישית בימי יהושע, בקשו לרדוף ולא הניח הקב"ה להם. והיכן נתכנסו? לחצור, דכתיב (יהושע יא): רק כל הערים העומדות על תלם לא שרפם ישראל, זולתי את חצור לבדה, שרף יהושע. ר' אלעזר אמר: במסורת שרפה הקדוש ברוך הוא, אמר למשה, ומשה אמר ליהושע. ויבא יעקב לוזה–ולמה נקרא שמה לוז? שכל מי שנכנס לתוכה, הרטיב מצות ומעשים טובים כלוז: רבנין אמ' מה הלוז הזה אין לו פה כך לא היה אדם יכול לעמוד על פתחה שלעיר, אמר ר' סימון לוז היה עומד על פתח העיר, ר' לעזר בר מרום בשם ר' פינחס בר חמא לוז היה עומד על פתח המערה והיה לוז חלול והיו נכנסין דרך הלוז למערה ודרך המערה לעיר הה''ד ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ויאמרו לו הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד ויראם את מבוא העיר ויכו את העיר לפי החרב ואת האיש ואת כל משפחתו שילחו(שופטים א כד כה), ר ינאי' בשם ר ישמעל עבד לה אפטרה מה אם זה שלא הלך בידיו ולא ברגליו על שהראה להם באצבעו ניצול מן הפורענות ישראל שעושין חסד עם גדוליהם בידיהם ורגליהם על אחת כמה וכמה: