וַתָּ֤מָת דְּבֹרָה֙ מֵינֶ֣קֶת רִבְקָ֔ה וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵֽית־אֵ֖ל תַּ֣חַת הָֽאַלּ֑וֹן וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ אַלּ֥וֹן בָּכֽוּת׃ (פ)
תנחומא בובר
[ואברהם זקן]. זש"ה כל ארחות ה' חסד ואמת (תהלים כה י), תחילתה של תורה חסד, ואמצעיתה חסד, וסופה חסד, תחילתה חסד, שגמל חסד לחתנים ולכלות, גמל חסד לאדם ולחוה, שנאמר ויבן ה' אלהים את הצלע (בראשית ב כב), אמר ר' אבהו בערביא קורין לגדליתא בנייתא, קישטה הקב"ה לחוה והביאה אצל אדם, אתה סבור שמא הביאה לו תחת זית, או תחת תאנה, אמרו רבותינו שלש עשרה חופות עשה הקב"ה לאדם ולחוה, שנאמר בעדן גן אלהים היית וגו' (יחזקאל כח יג), והפחות שבהן היה של זהב, שכך כתיב וברקת וזהב (שם שם), הרי י"ג חופות שנעשו לאדם ולחוה. אמר ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא עיטר הקב"ה לחוה בעשרים וארבעה תכשיטין, ולא עוד אלא שאחז בידה והוליכה אצל אדם. אמר ר' אבין הלוי ברבי אשרי עירוני שכך ראה המלך אוחז בידה ומוליכה לו לבית, שנאמר ויביאה אל האדם (בראשית ב כב), הוי כל ארחות ה' חסד ואמת, הרי תחילת של תורה חסד, ואמצעיתה חסד מנין, שנאמר ותמת דבורה מינקת רבקה (שם לה ח), כיון שמתה מה כתיב, ויקרא שמו אלון בכות (שם), והיה יעקב יושב ובוכה עליה, אמר הקב"ה יהא יעקב ישב ומצטער, נראה לו פנים, שנאמר וירא אלהים אל יעקב עוד וגו' (שם שם ט). וסופה חסד ממשה, שכשנסתלק קבר אותו, שנאמר ויקבר אותו בגיא בארץ מואב (דברים לד ו), הוי כל ארחות ה' חסד ואמת. עמד אברהם ודיבק במדת חסד, א"ל הקב"ה שלי היתה המדה הזאת, ואתה אחזתה בה, חייך שאני עושה אותך כיוצא בי, מנין שנאמר חזה הוית עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתב לבושיה כתלג חיור וגו' (דניאל ז ט), מה כתיב למעלה מן הענין, ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו (בראשית כג יט), עמד ונטפל בה, א"ל הקב"ה ראוי אתה לעטרה, שנאמר ואברהם זקן.
סדר עולם רבה
אבינו יעקב היה בשעה שנתברך בן ס"ג שנה, בו בפרק מת ישמעאל, שנאמר וירא עשו כי ברך יצחק וגו', וישמע יעקב אל אביו וגו', וירא עשו כי רעות וגו', וילך עשו אל ישמעאל וגו' (בראשית כ״ח:ט׳), שאין תלמוד לומר אחות נביות, ומה תלמוד לומר אחות נביות, מלמד שקדשה ישמעאל ומת והשיאה לעשו נביות אחיה. עשה אבינו יעקב בארץ ישראל י"ד שנה מוטמן ומשמש את עבר, ועבר מת אחר ירידתו של יעקב אבינו לארם נהרים שתי שנים, יצא משם ובא לו לארם נהרים, נמצא עומד על הבאר בן ע"ז שנה, וכ' שנה עשה בבית לבן, ז' עד שלא נשא את האמהות, וז' משנשא את האמהות, ושש שנים אחר שנולדו י"א שבטים ודינה, נמצאו כל השבטים נולדו בז' שנים חוץ מבנימן, כל אחד ואחד לז' חדשים, יצא מארם נהרים ובא לסכות ועשה שם י"ח חדשים, שנאמר ויעקב נסע סכתה וגו' (שם לג יז), יצא מסכות ובא לבית אל ועשה שם ששה חדשים מקריב למקום, יצא משם ונולד לו בנימן ומתה רחל, ובו בפרק מתה רבקה ודברה, נמצאת רחל מתה בת ל"ו שנה, ולאה לא עברה על מ"ד שנה, נמצאו רחל ולאה נשאו בנות כ"ב כ"ב, שהיו תאומות. בא לו אצל יצחק אביו ארצה כנען ושימשו כ"ב שנה, ויוסף שימשו ט' שנים, אלה תולדת יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה (שם לז ב) ובו בפרק מתה לאה, ירד יוסף למצרים ועשה בבית פוטיפר י"ב חדשים, שנאמר ויהי מאז הפקיד אתו וגו' (שם לט ה), בבית מפני החמה ובשדה מפני הצינה, ועשה בבית האסורים י"ב שנה, ענו בכבל רגלו וגו', עד עת בא דברו וגו' (תהילים ק״ה:י״ט). בשנת שלשים שנה יצא מבית האסורים שנאמר ויוסף בן שלשים שנה בעמדו וגו' (בראשית מא מו), בו בפרק מת יצחק, ושבע שני השבע ושתים שני רעב, נמצא יוסף כשירדו אבותינו למצרים בן ל"ט שנה, ולוי בן מ"ד שנה, נמצא שפירש יוסף מיעקב אביו שלא שימשו כ"ב שנה, בתוך אלו השנים נשא יהודה את בת שוע, שנאמר ויהי בעת ההיא וירד יהודה וגו', וירא שם יהודה וגו' (שם לח) שנה אחת לעיבורו של ער, הגדיל ער ז' שנים ונשא אשה, הרי שמנה, שנה אחת לער, שנה אחת לאונן שייבם, שנה אחת לשבי אלמנה בית אביך (שם לח יא), שנה אחת לוירבו הימים ותמת בת שוע (שם לח יב), שנה אחת לעיבורו של פרץ, הגדיל פרץ ז' שנים ונשא אשה, הרי י"ח, שנה אחת לחצרון, שנה אחת לחמול, וחצרון וחמול ירדו עמו למצרים, כיוצא בו אתה אומר והרן הוליד את לוט (שם יא כז), כמה גדול אברהם משרה עשר שנים, שנאמר ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד (שם יז יז), כמה אברהם גדול מנחור שנה, כמה נחור גדול מהרן שנה, הגדיל הרן ו' שנים ונשא אשה, הרי ח', שנה אחת ללוט, שנה אחת ליסכה שהיא שרה, ולמה נקרא שמה יסכה, שהכל סוכין בה, שנאמר ויהללו אתה אל פרעה (שם יב טו), דבר אחר יסכה שהיתה סוכה בנבואה, שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה וגו' (שם כא יב). אבינו אברהם היה בשעה שמל בן צ"ט שנה, שנאמר ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו וגו' (שם יז כד), ומת בן קע"ה שנים, ושרה מתה בת קכ"ז שנה, שנאמר ויהיו חיי שרה וגו' (שם כג א), יצחק מת בן ק"פ שנה, ויעקב מת בן קמ"ז שנה, [שנאמר ויהי] ימי יעקב שני חייו וגו' (שם מז כח):
קוהלת רבה
כְּתִיב (בראשית ג, כא): וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם, מָצִינוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹמֵל חֲסָדִים, מְקַשֵּׁט כַּלּוֹת, מְבָרֵךְ חֲתָנִים, מְבַקֵּר חוֹלִים, וְקוֹבֵר מֵתִים, מְנַחֵם אֲבֵלִים. מְקַשֵּׁט כַּלּוֹת דִּכְתִיב (בראשית ב, כב): וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּנָאָהּ וְקִשְׁטָהּ וְהֶרְאָהּ לוֹ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ שֶׁמָּא תֹאמַר מִתּוֹךְ חָרוּב אֶחָד אוֹ מִתּוֹךְ שִׁקְמָה אַחַת הֶרְאָהּ לוֹ, אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁקִּשְׁטָהּ בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי תַּכְשִׁיטִין, אַחַר כָּךְ הֶרְאָהּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, כב): וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם. מְבָרֵךְ חֲתָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, כח): וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים. מְבַקֵּר חוֹלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, א): וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. קוֹבֵר מֵתִים, דִּכְתִיב (דברים לד, ו): וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי. מְנַחֵם אֲבֵלִים, דִּכְתִיב (בראשית לה, ח): וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מַהוּ אַלּוֹן בָּכוּת, עַד שֶׁמְשַׁמֵּר אֶבְלָהּ שֶׁל דְּבוֹרָה מֵנִיקְתּוֹ בָּאתָה לוֹ שְׁמוּעַת רִבְקָה אִמּוֹ וּבָכָה שְׁתֵּי בְכִיּוֹת, לְכָךְ נֶאֱמַר אַלּוֹן בָּכוּת. וְיַעֲקֹב הוּא אוֹמֵר (בראשית לה, ט): וַיְבָרֶךְ, בִּרְכַּת אֲבֵלִים בֵּרְכוֹ.