וַיִּקַּ֣ח עֵשָׂ֡ו אֶת־נָ֠שָׁיו וְאֶת־בָּנָ֣יו וְאֶת־בְּנֹתָיו֮ וְאֶת־כָּל־נַפְשׁ֣וֹת בֵּיתוֹ֒ וְאֶת־מִקְנֵ֣הוּ וְאֶת־כָּל־בְּהֶמְתּ֗וֹ וְאֵת֙ כָּל־קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־אֶ֔רֶץ מִפְּנֵ֖י יַעֲקֹ֥ב אָחִֽיו׃
תנחומא בובר
וישב יעקב בארץ מגורי אביו (בראשית לז א). זש"ה מעונה אלהי קדם (דברים לג כז), אמר ר' ירמיה אין אנו יודעים אם מעונה הוא האלהים אם האלהים הוא מעונה, כשהוא אומר תפלה למשה איש האלהים ה' מעון אתה (תהלים צ א) [הוי הקב"ה מעונו של עולמו ואין עולמו מקומו]. אעפ"י שברא הקב"ה עולמו לא ישב בארץ אלא צדיק, ובזכותן הן מעמידין את הועלם, שנאמר ומתחת זרועות עולם (דברים שם), בוא וראה שכל ימים שרשעים בעולם, אין הצדיקים נראין, וכן אתה מוצא שכל הימים שהיה עשו בארץ ישראל, לא היה יעקב יכול ליראות, עבר עשו שנאמר ויקח עשו את נשיו וגו' (בראשית לו ו), מיד וישב יעקב, לפיכך ויגרש מפניך אויב (דברים שם), באותה שעה, וישכן ישראל בטח בדד (שם).
מדרש לקח טוב
וישב יעקב בארץ מגורי אביו. כתיב משכיל על דבר ימצא טוב ובוטח בה' אשריו (משלי טז כ). משכיל על דבר זה יעקב אבינו. שהיה משכיל לשוב אל אביו. שנא' ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים (בראשית כח כא). ימצא טוב. זה ארץ ישראל שנקרא טובה. שנאמר אל ארץ טובה ורחבה (שמות ג ח). ואומר ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג כה). ובוטח בה' אשריו. שנאמר ואלהי אבי היה עמדי (בראשית לא ה). אשריו. שהרי עשו ברח מפניו שנא' וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו (שם לו ו). וכה"א נסו ואין רודף רשע (משלי כח א). רשעים ארץ ישראל מקיאתן. צדיקים ארץ ישראל קולטתן. בעשו כתיב וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. ר' אליעזר אומר מפני שטר חוב. ר' יהושע אומר מפני הבושה. צדיקים ארץ ישראל קולטתן. דכתיב וישב יעקב בארץ מגורי אביו.
קוהלת רבה
לֵב חָכָם לִימִינוֹ וגו', אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ לָהֶם שְׁנֵי כּוֹרִין אֶחָד שֶׁל חִטִּים וְאֶחָד שֶׁל שְׂעוֹרִים, אָמַר אֶחָד מֵהֶן לַחֲבֵרוֹ אִם אַתְּ שֶׁל שְׂעוֹרִים אֲנִי שֶׁל חִטִּים, אִם אֲנִי שֶׁל חִטִּים אַתְּ שֶׁל שְׂעוֹרִים, כָּל עִקָּר אֲנִי נוֹטֵל שֶׁל חִטִּים. כָּךְ אָמַר אַבְרָהָם לְלוֹט (בראשית יג, ט): אִם הַשְֹּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בְּרַבִּי יִצְחָק אֶשְׂמֹאלָה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אַשְׂמְאִילָה, אֲפִלּוּ אַתְּ מַחְצַף אֲנָא מַשְׂמְאִיל לָךְ. רַבִּי כַּד הֲוָה סָלֵיק בַּר נָשׁ לְדִינָא קֳדָמוֹהִי אִין הֲוָה שָׁמַע לְדִינָא הֲוָה טָבָאוּת, וְאִי לָא, הֲוָה אָמַר לְבַר בֵּיתֵיהּ אַשְׂמִיל לֵיהּ, וַהֲוָה מְכַוֵּין וּמַחֲמֵי לֵיהּ קְטִיף מִן הָדֵין גִּיסָא. דָּבָר אַחֵר, לֵב חָכָם לִימִינוֹ, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, יז): וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָֹּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו וגו'. וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, זֶה עֵשָׂו הָרָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לו, ו): וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו.