כִּֽי־הָיָ֧ה רְכוּשָׁ֛ם רָ֖ב מִשֶּׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו וְלֹ֨א יָֽכְלָ֜ה אֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ לָשֵׂ֣את אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י מִקְנֵיהֶֽם׃
תנחומא בובר
[וישב יעקב]. זש"ה בזעקך יצילוך קבוציך (ישעיה נ זיג), מהו, אלו המלאכים שניתנו לשמרו בשעה שיצא לילך לארם נהרים, שאין המלאכים המשמשין בארץ ישראל, משמשין בחוצה לארץ ולא של חוצה לארץ בארץ ישראל, כך יעקב ראה עולים ויורדים אחרים לילך עמו לחוצה לארץ, וכשבא לחזור קרא הקב"ה לאותן המלאכים שהיו משמשין אותו בארץ, אמר להם הרי יעקב חוזר, צאו ונצא לאנפטי שלו (פי' תחום), למה הדבר דומה, למלך שיצא בנו למדינת הים ליקח אשה, אחר ימים בא לחזור לבית אביו, אמר המלך לאפסיקין שלו (פי' לחייל) בואו ונצא לאנפטי של בני, כך כשבא יעקב לחזור לבית אביו, קרא הקב"ה למלאכי השרת, אמר להם בואו ונצא לאנפטי של יעקב, כיון שתלה יעקב עיניו ראה אותן, שנאמר ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים וגו' (בראשית לב ב), כשראה אותן יעקב מנין שהיו משמשין אותו בארץ ישראל, שנאמר ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה (שם שם ג), לכך נאמר בזעקך יצילוך קבוצך אלו המלאכים, ואת כולם ישא רוח (ישעיה נז יג), אלו עשו ואלופיו, שנאמר וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו (בראשית לו ז), והחוסה בי ינחל ארץ (ישעיה שם) זה יעקב, שנאמר וישב יעקב.
אגדת בראשית
[ב] ד"א ויזכור אלהים. זש"ה מגורת רשע היא תבואנו (משלי י כד), זה עשו. שהיה מתירא מן הברכות שנטל יעקב, שאמר עכשיו זה מתברך ומוליד בנים הרבה ואיני יכול לו עוד, וכך נעשה, שנאמר ולא יכלה ארץ מגוריהם וגו' (בראשית לו ז), ויקח עשו את נשיו, למה מגורת רשע היא תבואנו ותאות צדיקי' יתן, זו רחל שהיתה מתאוה לילד מן יעקב, שנאמר ותרא רחל וגו' (שם ל א), אף יעקב היה מתאוה לילד מן רחל, שכל מה שנשתעבד בשבילה נשתעבד, שנאמר אעבדך שבע וגו' ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה (שם כט יח ויט). וכל זמן שלא ילדה, לא היה מבקש יעקב לבא לבית אביו, עד שתלד רחל, למה, שאמר בלבו אם אבא לילך אצל אבא עכשיו יאמר לי לבן, הואיל ולא ילדה רחל ממך כל השנים האלו, הניחה כאן, וראה היאך היה מתאוה שילד ממנה, כיון שילד' מיד ויאמר יעקב אל לבן שלחני וגו' (שם ל כה), לפיכך נאמר ותאות צדיקי' יתן.