בראשית לו:מ מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), במדבר רבה ומדרש ילמדנו מתוך ילקוט תלמוד תורה

ת״ר (במדבר טו ל) והנפש אשר תעשה ביד רמה זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי אמר וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא (בראשית לו כב) ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פלגש לאליפז (שם ל יד) וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה יצתה בת קול ואמרה ליה (תהלים נ כ) תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך וגו׳ ועליו מפורש בקבלה (ישעיה ה יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה מאי כעבות העגלה א״ר אסי יצר הרע בתחלה דומה לחוט של בוכיא ולסוף דומה לעבות העגלה. דאתאן עלה מיהא אחות לוטן תמנע מאי היא תמנע בת מלכים הואי דכתיב (בראשית לו כט) אלוף לוטן אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה הלכה והיתה פלגש לאליפז בן עשו אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל מ״ט דלא איבעי להו לרחקה.

בְּיוֹם עַשְתֵּי עָשָׂר יוֹם נָשִׂיא לִבְנֵי אָשֵׁר פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן וגו' (במדבר ז, עב), מָה רָאָה נְשִׂיא אָשֵׁר לְהַקְרִיב אַחַר נְשִׂיא דָּן, לְפִי שֶׁדָּן נִקְרָא שְׁמוֹ עַל שֵׁם דִּין, וְאָשֵׁר נִקְרָא עַל שֵׁם אִשּׁוּרוֹ, לְפִיכָךְ צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַקְרִיב אָשֵׁר אַחַר דָּן, שֶׁצָּרִיךְ הַדַּיָּן לְאַשֵּׁר דִּינוֹ, כְּמָה דְּתֵימָא (ישעיה א, יז): דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְׁרוּ חָמוֹץ. (במדבר ז, עג): קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף וגו', אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא כָּל הַשְּׁבָטִים לְשֵׁם גְּאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּלְשֵׁם שִׁבְחָן נִקְרְאוּ שְׁמוֹתָם, וְאָשֵׁר נִקְרָא שְׁמוֹ לְשֵׁם גְּאֻלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְּתֵימָא (מלאכי ג, יב): וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ אָמַר ה' צְבָאוֹת. וּלְשֵׁם שִׁבְחָן, כְּמָה דְּתֵימָא (תהלים קמד, טו): אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁה' אֱלֹהָיו, אֵין אִשּׁוּרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֶלָּא עַל שֶׁבָּחֲרוּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּחַר בָּהֶם לִהְיוֹתָם לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁבָּא נְשִׂיא אָשֵׁר לְהַקְרִיב, הִקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל שֵׁם הַבְּחִירָה שֶׁבָּחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל מִכָּל הָאֻמּוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (דברים יד, ב): וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה וגו', וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תהלים סה, ה): אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב וגו'. וּלְכָךְ הִקְרִיב קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף, כְּנֶגֶד אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵם הָיוּ תְּחִלָּה לְאַבְרָהָם. שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, אֵלּוּ שִׁבְעִים בְּנֵי נֹחַ, וְשִׁשִּׁים מְלָכוֹת שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה (שיר השירים ו, ח): שִׁשִּׁים הֵמָּה מְלָכוֹת, וּמִי הָיוּ, שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנֵי קְטוּרָה וְיִשְׁמָעֵאל וּשְׁנֵים עָשָׂר בָּנָיו וְעֵשָׂו וְשִׁבְעָה עָשָׂר בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו, כֵּיצַד, בְּנֵי אֱלִיפַז הֲרֵי שְׁמוֹנָה, וְאֵלּוּ הֵן (דברי הימים א א, לו): בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן וְאוֹמָר צְפוֹ וְגַעְתָּם קְנַז וְתִמְנָע וַעֲמָלֵק, הֲרֵי הֵם שְׁמוֹנָה עִם אֱלִיפַז. תַּמָּן כְּתִיב (בראשית לו, טו טז): בְּנֵי אֱלִיפַז בְּכוֹר עֵשָׂו אַלּוּף תֵּימָן וגו' אַלּוּף קֹרַח אַלּוּף גַּעְתָּם אַלּוּף עֲמָלֵק וגו', הֲרֵי תִּשְׁעָה, וּרְעוּאֵל עִם בָּנָיו חֲמִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א א, לז): בְּנֵי רְעוּאֵל נַחַת זֶרַח שַׁמָּה וּמִזָּה, הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר, וּבְנֵי עֵשָׂו שְׁלשָׁה (דברי הימים א א, לה): וִיעוּשׁ וְיַעְלָם וְקֹרַח וגו', הֲרֵי שִׁבְעָה עָשָׂר, וְאַחַד עָשָׂר אַלּוּפִים שֶׁחִשֵּׁב בַּסּוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לו, מ): וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו לְמִשְׁפְּחֹתָם לִמְקֹמֹתָם בִּשְׁמֹתָם אַלּוּף תִּמְנָע וגו', הֲרֵי חֲמִשִּׁים וְשִׁבְעָה. וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא הֵם חֲמִשִׁים וּשְׁמוֹנָה, תִּמְנָע בִּתּוֹ שֶׁל אֱלִיפַז הָיְתָה, וְגוֹמֵר שְׁלשָׁה מַלְכֵי אֱדוֹם שֶׁהָיוּ מִזֶּרַע אֱדוֹם, וְאֵלּוּ הֵן (בראשית לו, לב): בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר, וְהוּא הַנִּקְרָא עַל שֵׁם עֵשָׂו, שֶׁהָיָה בֶּלַּע וּמָכַר בְּכוֹרָתוֹ בִּשְׁבִיל בְּלִיעָתוֹ, בֶּן בְּעוֹר, בְּנוֹ שֶׁל מִי שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ כִּבְהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, ל): הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי, כְּמָה דְתֵימָא אֵין אוֹבְסִין אֶת הַגָּמָל אֶלָּא מַלְעִיטִין אוֹתוֹ. וְהַשֵּׁנִי (בראשית לו, לג): יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה, וּבָצְרָה מִן אֱדוֹם הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, א): מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ. וְהַשְׁלִישִׁי (בראשית לו, לד): חֻשָּׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי, וְתֵימָן הָיָה אֶרֶץ אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, ט): וְחַתּוּ גִּבּוֹרֶיךָ תֵּימָן לְמַעַן יִכָּרֶת אִישׁ מֵהַר עֵשָׂו מִקָּטֶל, אֲבָל שְׁאָר הַמְּלָכִים מִשְּׁאָר מְקוֹמוֹת הָיוּ וּמִשְּׁאָר אֻמּוֹת, הֲרֵי שִׁשִּׁים. וְלָמָּה קָרָא לְכָל אֵלּוּ קְעָרוֹת, עַל שֵׁם שֶׁפְּסָלָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵין קְעָרָה אֶלָּא לְשׁוֹן צָרַעַת, כְּמָה דְּתֵימָא (ויקרא יד, לז): שְׁקַּעֲרוּרֹת יְרַקְרַקֹּת. כֶּסֶף, עַל שֵׁם חֶרְפָּה, שֶׁיֵלְכוּ כֻּלָּם (דניאל יב, ב): לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם. וּמִנַיִן לְכֶסֶף שֶׁהוּא לְשׁוֹן חֶרְפָּה, שֶׁכֵּן בִּלְשׁוֹן יְרוּשַׁלְמִי קוֹרִין לְחֶרְפָּא כִּסּוּפָא. מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִפְרִישׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵהֶם, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים קלה, ד): כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ וגו', וְאוֹמֵר (יהושע כד, ג): וָאֶקַח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק. שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וגו', כְּמָה דְּתֵימָא (דברים י, כב): בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה, וְכֻלָּם הָיוּ קְדוֹשִׁים. שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה, שֶׁלָּאֻמּוֹת וּלְיִשְׂרָאֵל שָׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נְבִיאִים מֵהֶם וּבָהֶם, הֱוֵי: לְמִנְחָה, כְּמָה דְּתֵימָא (ישעיה יא, ב): וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה', וְאוֹמֵר (במדבר יא, כו): וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ, וּלְכֻלָּם רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן תּוֹרָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ב): וַיֹּאמַר ה' מִסִּינַי בָּא וגו'. (במדבר ז, עד): כַּף אַחַת, מִכֻּלָּם לֹא בָּחַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ו, ט): אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ, עַל זֶה הֵם מְאֻשָּׁרִים מִכָּל הָאֻמּוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (שיר השירים ו, ט): רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְׁרוּהָ מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְּלוּהָ, אֵלּוּ הָאֻמּוֹת, וְלָמָּה בָּחַר בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּל הָאֻמּוֹת פָּסְלוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא רָצוּ לְקַבְּלָהּ, [ולא] וְאֵלּוּ רָצוּ וּבָחֲרוּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבְתוֹרָתוֹ, שֶׁהִיא חֲמִשָּׁה סְפָרִים כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה אֶצְבָּעוֹת שֶׁבַּכַּף, וְקִבְּלוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת בְּסִינַי, הֱוֵי: כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מַהוּ מְלֵאָה קְטֹרֶת, שֶׁכֻּלָּם אָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְהַמַּעֲשֶׂה. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר וגו' (במדבר ז, עה), שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה אֵלּוּ לָמָּה, כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה כְּתָרִים שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל עַל זֹאת, כֶּתֶר תּוֹרָה, וְכֶתֶר כְּהֻנָּה, וְכֶתֶר מַלְכוּת. כֶּתֶר תּוֹרָה, זֶה הָאָרוֹן שֶׁכָּתוּב (שמות כה, יא): וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב. כֶּתֶר כְּהֻנָּה, זֶה מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שמות ל, ג): וְעָשִׂיתָ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב. כֶּתֶר מַלְכוּת, זֶה הַשֻּׁלְחָן שֶׁכָּתוּב (שמות לז, יא): וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב, (במדבר ז, עו): שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, כְּנֶגֶד שֵׁם טוֹב הוּא הַמַּעֲשֶׂה, כְּמָה דִּתְנֵינַן לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, לְפִי שֶׁהַמַּעֲשֶׂה הוּא מְכַפֵּר עַל הָאָדָם, כְּהַהוּא דִתְנֵינַן תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת, וְאוֹתוֹ כֶּתֶר הוּא כְּנֶגֶד הַמְּנוֹרָה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (משלי ו, כג): כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר. לָמָּה נִקְרֵאת הַתּוֹרָה אוֹר, שֶׁהִיא מְאִירָה אֶת הָאָדָם מַה יַּעֲשֶׂה, וּלְפִי שֶׁהַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אֶת הָאָדָם כֵּיצַד יַעֲשֶׂה רְצוֹן הַמָּקוֹם, לְפִיכָךְ שְׂכַר הַתַּלְמוּד גָּדוֹל, וְגָדוֹל הַמְעַשֶֹּׂה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לב, יז): וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם וַעֲבֹדַת הַצְּדָקָה הַשְׁקֵט וָבֶטַח עַד עוֹלָם. (במדבר ז, עז): וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי תּוֹרוֹת, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, נָתַן לָהֶם תּוֹרָה שֶׁבִּכְתַב שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תרי"ג מִצְווֹת כְּדֵי לְמַלְאָם מִצְווֹת וּלְזַכּוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב, כא): ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר, נָתַן לָהֶם תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, לִהְיוֹת מְצֻיָּנִין בָּהּ מִשְּׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁעַל כָּךְ לֹא נְתָנָהּ בִּכְתָב כְּדֵי שֶׁלֹא יְזַיְפוּהָ יִשְׁמְעֵאלִים כְּשֵׁם שֶׁעָשׂוּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְיֹאמְרוּ שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, וְעַל זֶה אָמַר הַכָּתוּב (הושע ח, יב): אֶכְתָּב לוֹ רֻבֵּי תּוֹרָתִי כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אֶכְתֹּב לְיִשְׂרָאֵל רֻבֵּי תּוֹרָתִי, זוֹ הַמִּשְׁנָה, שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִן הַמִּקְרָא, כְּמוֹ זָר נֶחְשָׁבוּ. (במדבר ז, עז): אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, אֵלּוּ שְׁלשָׁה מִינֵי שְׁלָמִים, כְּנֶגֶד כֹּהֲנִים לְוִיִם וְיִשְׂרְאֵלִים. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שָׁלשׁ גְּדֻלּוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׂכַר שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְאֵלּוּ הֵן: סְגֻלָּה, מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, ה ו): וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָל הָאָרֶץ וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ. הֵם הָיוּ הַשְּׁלשָׁה מִינִין מִן חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה, וְעוֹלֶה חֶשְׁבּוֹנָם חֲמִשָּׁה עָשָׂר, כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה שֶׁהִיא חֲמִשָּׁה סְפָרִים וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁקִּבְּלוּ שֶׁנִּכְתְּבוּ עַל שְׁתֵּי לוּחוֹת, חָמֵשׁ עַל לוּחַ זֶה וְחָמֵשׁ עַל לוּחַ זֶה. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, שֶׁהֵם עִקַּר הַבְּחִירָה, כְּמָה דְּתֵימָא (דברים ד, לז): וְתַחַת כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם. (במדבר ד, לז): זֶה קָרְבַּן פַּגְעִיאֵל וגו', כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהִקְרִיב עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה, הִתְחִיל מְקַלֵּס אֶת קָרְבָּנוֹ, זֶה קָרְבַּן פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן.

(לבר' ל"ז, א' - ב').
וישב יעקב. למה נתעסק הב"ה תחלה בייחוסן של אומות. משלו למלך שהיה לו מרגלית מושלכת בתוך העפר והצרורות, הוצרך המלך לפלפל בעפר ובצרורות להוציא המרגלית מתוכן, כיון שהגיע המלך למרגלית הניח העפר והצרורות ונתעסק במרגלית. כך הב"ה נתעסק בדורות לשעבר וכללן והניחן, אדם שת אנוש קינן מהללאל ירד וכו' (דהא, א', א' - ג'), וכן בעשרה דורות השניים, שם ארפכשד וכו' (שם, כ"ד - כ"ז), כיון שהגיע למרגלית, אברהם, יצחק ויעקב, התחיל מתעסק בהן. למה נסמכה פ' אלופי עשו לפרשה זו, הוי אלה אלופי עשו וגו' (בר' ל"ו, מ'), וישב יעקב. ד"א וישב יעקב. א"ר יהודה צריכין היו יעקב ובניו לירד למצרים מכופתין בקולרין, ולא עשה כן, אלא בעל המחשבות חשב היאך להורידן בכבוד, הביא עלילה, שיאהב יעקב ליוסף וישנאו אותו אחיו וימכרו אותו לישמעאלים, וירד למצרים, כדי שירד בעלילה. ואימתי הביא עליו עלילה, בעת שנתיאש משעבוד מצרים ונתישבה דעתו, שנ' וישב יעקב, א"ר אלעזר מהו וישב יעקב, מלמד שחשב יעקב בדעתו ואמר: כבר אמר הב"ה לאברהם להיות בניו גרים, הרי אני הייתי גר עשרים שנה בבית לבן משועבד בצאנו, וכיון שראה שעשו הלך לעיר אחרת אמר: בזה יתקיים שעבוד ארבע מאות שנה, ונתישבה דעתו. אמר הב"ה: מחשבתי עמוקה ממחשבתך, שנ' כי לא מחשבותי מחשבותיכם (יש' נ"ה, ח'), מיד הביא עליו עלילה על ידי יוסף. ד"א וישב יעקב. אמר יעקב: אבותי נתאוו לישב בארץ ישראל וישבו בה, אברהם אמר: במה אדע כי אירשנה (בר' ט"ו, ח'), ביצחק כתיב גור בארץ הזאת (שם, כ"ו, ג') ואני לא אשב בה. מיד לקח כל אנשי ביתו ובניו ובא וישב לו בארץ. לכך נאמר וישב יעקב בארץ מגורי אביו. מכאן אמרו כל היושב בארץ ישראל מקבל עליו עול מלכות שמים והיושב בחוצה לארץ כעובד ע"ז. בארץ מגורי אביו, מלמד שישב גר בארץ גרו אביו, בארץ שנתגייר אברהם והגרים עמו, שנ' ואת הנפש אשר עשו בחרן (שם, י"ב, ה'). אלה תולדות יעקב יוסף, והלא ראובן הוא הבכור, אלא בחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף, לפיכך אלה תולדות יעקב יוסף. ילמדנו.