בראשית לח:י מדרש: עין יעקב ואגדת בראשית

ד תַּנְיָא אִידָךְ, אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לַחֲכָמִים: אֶפְשָׁר יַעֲמֹד אָדָם בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיַשְׁתִּין, אוֹ יַשְׁתִּין בְּעָפָר תִּחוּחַ, וְאַל יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ רָשָׁע שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי הַמָּקוֹם. הֵי אָמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא? אִילֵימָא קָמַּיְתָא אָמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא, בָּתַר דְּאָמַר לְהוּ אִסּוּרָא, הָדַר אָמַר לְהוּ תַּקַּנְתָּא? אֶלָּא, הָא אָמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא, וְאָמְרוּ לֵיהּ: אֵין לוֹ מָקוֹם גָּבוֹהַּ וְעָפָר תִּחוּחַ, מַאי? אָמַר לָהֶן: מוּטָב שֶׁיּוֹצִיא לַעַז עַל בָּנָיו, וְאַל יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ רָשָׁע שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי הַמָּקוֹם. וְכָל כָּךְ לָמָּה? מִפְּנֵי שֶׁמּוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמּוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה, חַיָּב מִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ל״ח:י׳) "וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיָּמֶת גַּם אֹתוֹ". רַבִּי יִצְחָק, וְרַב אַמִי אַמְרֵי: כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״ז:ה׳) "הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן, שֹׁחֲטֵי הַיְּלָדִים בַּנְּחָלִים, תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים". אַל תִּקְרִי 'שׁוֹחֲטֵי', אֶלָּא 'סוֹחֲטֵי'. רַב אַסִי אָמַר: כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. כְּתִיב הָכָא: "תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן", וּכְתִיב הָתָם: (דברים י״ב:ב׳) "עַל הֶהָרִים הָרָמִים [וְעַל הַגְּבָעוֹת] וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן".

ו אָמַר רַב: הַמַּקְשֶׁה עַצְמוֹ לְדַעַת יְהֵא בְּנִדּוּי. וְלֵימָא: אָסוּר! דְּקָמְגַּרִי יֵצֶר הָרַע אַנַפְשֵׁיהּ. וְרַבִּי אַמִי אָמַר: נִקְרָא (מומר) [עֲבַרְיָן], שֶׁכָּךְ אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע, הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ: עֲשֵׂה כָּךְ, וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ: עֲשֵׂה כָּךְ. וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ לֵךְ וַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהוֹלֵךְ וְעוֹבֵד. אִיכָּא דְּאַמְרֵי: אָמַר רַבִּי אַמִי: כָּל הַמֵּבִיא עַצְמוֹ לִידֵי הִרְהוּר, אֵין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ בִּמְחִצָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּתִיב הָכָא: (בראשית ל״ח:י׳) "וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה'", וּכְתִיב הָתָם: (תהילים ה׳:ה׳) "כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה, לֹא יְגֻרְךָ רָע". [אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי "לֹא יְגֻרְךָ רָע"? לֹא יָגוּר בִּמְגוּרְךָ רַע]. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: (ישעיהו א׳:ט״ו) "יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ", אֵלּוּ הַמְּנָאֲפִים בַּיָּד. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: (שמות כ) "לֹא תִנְאָף", לֹא תְּהֵא בְּךָ נִאוּף בֵּין בַּיָּד בֵּין בָּרֶגֶל. תָּנוּ רַבָּנָן: הַגֵּרִים וְהַמְּשַׂחֲקִים בְּתִינוֹקוֹת מְעַכְּבִים אֶת הַמָּשִׁיחַ. בִּשְׁלָמָא גֵּרִים, כְּרַבִּי חֶלְבּוֹ, דְּאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת, אֶלָּא מְשַׂחֲקִים בְּתִינוֹקוֹת, מַאי הִיא? אִילֵימָא מִשְׁכַּב זָכוּר? בְּנֵי סְקִילָה נִינְהוּ! אֶלָּא דֶּרֶךְ אֵבָרִים? בְּנֵי מַבּוּל נִינְהוּ! אֶלָּא דִּנְסִיבֵי קְטַנּוֹת דְּלָאו בְּנוֹת אוֹלוּדֵי נִינְהוּ, דְּאָמַר רַב אַסִי: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״ז:ט״ז) "כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף, וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי".

[ג] ד"א וירד יהודה וגו' וירא שם יהודה [בת איש כנעני ויקחה]. כיון שנטלה, אמר הקב"ה המשיח עתיד לעמוד מיהודה, והלך ונטל אשת כנענית, אלא מה אני עושה מביא עלילות, ומשיא לבנו את תמר, ותמר היתה בתו של שם הגדול, אמר הקב"ה תמות כנעני', שנאמר וירבו הימים וגומר ותמת בת שוע אשת יהודה (בראשית לח יב), וימותו בניה, שנאמר וימת ער ואונן (שם מו), כדי שידבק יהודה בתמר, שהיא כהנת בתו של שם בן נח, שנאמר ומלכי צדק מלך וגו' (שם יד יח). ויהי בעת לדתה וגומר ויהי בלדתה ויתן יד (שם לח כז וכח), בקש זרח לצאת תחילה, אמר הקב"ה משיח עומד מפרץ, ויוצא זרח ראשון, יחזור למעי אמו, ויצא פרץ ראשון, שהמשיח יוצא ממנו, שנאמר ויהי כמשיב ידו וגו' (שם שם כט). פרץ זה משיח, שנאמר עלה הפורץ לפניהם וגו' (מיכה ב יג).