וַתָּסַר֩ בִּגְדֵ֨י אַלְמְנוּתָ֜הּ מֵֽעָלֶ֗יהָ וַתְּכַ֤ס בַּצָּעִיף֙ וַתִּתְעַלָּ֔ף וַתֵּ֙שֶׁב֙ בְּפֶ֣תַח עֵינַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר עַל־דֶּ֣רֶךְ תִּמְנָ֑תָה כִּ֤י רָאֲתָה֙ כִּֽי־גָדַ֣ל שֵׁלָ֔ה וְהִ֕וא לֹֽא־נִתְּנָ֥ה ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃
מדרש שמואל
רבי יודה ברבי סימון בשם חזקיה זה אחד מן המקראות שהיה רבינו דורש לשבח, את אשר ישכבון את הנשים (שמואל א' ב' כ"ב), אפשר בניו של אותו צדיק היו עושין כן, אמור מעתה על ידי שהיו מעלות הקדש לשם לשילה היו משהין אותם ומלינים אותם חוץ מבתיהן לילה אחד, מעלה עליהן הקדוש ברוך הוא כאלו שמשו עמהן, ודכותה ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע (שמואל א' ח' ג'), אפשר בניו של אותו הצדיק היו עושין כן, אמור מעתה על ידי שהיו נוטלין את המעשר ודנין בו, אמר רבי ברכיה מברכתא היתה עוברת בבאר שבע והיו מניחין צרכי צבור ומתעסקין בצרכי עצמן, ודכותה ותשב בפתח עינים (בראשית ל"ח י"ד), אפשר כן, אלא ישבה בפתח שכל עינים מצפות לה, אמרה יהי רצון שלא אצא מן הבית הזה ריקם.
תנחומא בובר
[וירד יהודה]. מה כתיב למעלה מן הענין, ויאמר לו לך נא ראה [את שלום אחיך ואת שלום הצאן] (בראשית לח יד), וכי הצאן יודעות, מהו שלום שאמר לו את שלום הצאן, אמר ר' אייבו צריך אדם שיהא מתפלל על מי שהוא משביר אותו, לפי שהיה יעקב משתכר מצאנו ואוכל החלב ולובש הגז, לפיכך נצרך לשאול בשלומן, לכך נאמר את שלום אחיך ואת שלום הצאן. והשיבני דבר, הם אמרו טרוף טורף יוסף (שם שם לג).
מדרש אגדה
ותשב בפתח עינים. חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו פתח עינים, אלא מלמד שתלתה עיניה במי שכל העינים תלויים בו, ואמרה לפני הקב"ה יהי רצון שלא אצא מפתח זה ריקם: